תחנות יעדים אל מסע החיים

סוף זמן קיץ הבחורים כבר עייפים משנת לימודים מייגעת.

הבילבול אופף את ראשם זהו הזמן שהחום והשחיקה נמצאים בתחרות הדומיננטיות.

זוהי אכן הייתה שנה קריטית ובכל שיחה חזרו ושיננו באוזניהם "תלמד טוב תתקבל לישיבה טובה" אך לאחר יגיעה אינסופית הגיע זמן המנוחה.

מסיבת הפרידה הגיעה ארשת רצינות על פני התלמידים "הרגע שהתכוננתי בשבילו הגיע" אמר לי אחד מהתלמידים. אכן זהו זמן של הכרת הטוב.

לאחר כל הדברי ברכה ניגש אליי בחור שהיה עד כה מופנם במידה מסוימת בשאלה:
"אני באמת מנסה להבין במה התקדמתי השנה ואינני מצליח? האם זה אומר שסיימתי שנה כפי שהתחלתי?"

אני מביט בו במתיקות וארשת של רצינות על פניו. ניתן היה לומר כי כמעט והיה מתאכזב מעצמו. אך לא…

פרשתינו עוסקת בסיכום מסעות בני ישראל "אלה מסעי בני ישראל אשר יצאו מארץ מצרים" (במדבר לג',א')

ניתן לשאול כאן:
א. מדוע מייחסת התורה את מסעי בני ישראל לארץ מצרים ולא לארץ ישראל לשם מועדות פניהם?

ב. מה פשר הדבר שמשה רבינו חוזר ומונה את מסעות בני ישראל לאות סיכום מסעיהם במדבר?

על פי הסבר המלבי"ם נתין להבין כי כשעם ישראל יוצא ממצרים הוא איננו ערוך לקבלת ארץ ישראל,לשם כך עליו לעבור מב' מסעות שבהם העם מכין את עצמו עד אשר יגיע בשל לקבלת ארץ ישראל לפיכך מובן כי עיקר המסעות היו מסיבת יציאתם ממצרים.

אך כיון שלאחר ארבעים שנה עם ישראל עדיין לא מרגיש שעשה מספיק בא משה רבינו והזכיר להם את כל המסעות בדרך אל הארץ הקדושה.

"אתה מבין?" פניתי אל תלמידי בחביבות.

לפעמים צריך מישהו שרואה אותך מהצד כדי להזכיר לך עד כמה התקדמת. ואם כיום אתה ניגש בדאגה שמא לא עשית מספיק הרי לך האות שעשית דיי והותר.

הנלמד מכאן:
כדי להתקדם להגיע אל היעד עלינו להציב לעצמינו תחנות איתן יהיה לנו יותר קל למדוד האם צלחנו את הדרך או שעדיין לא.את הפידבקים שנקבל מהסביבה נמנף תמיד לדרך אך היעד הבא.

🌹שבת שלום מירושלים🌹

נכתב לע"נ:
🖋️ מו"ח ינון בן יחיאל.
🖋️מו"ז שמריה בן סעדיה.
🖋️מו"ז צדוק בן ניסים.