זמן שתיקה

מלאכת החינוך היא מלאכה המורכבת מימים לא שוויוניים.
אחד הקשיים של המחנך הוא היום האחרון,אם נדייק קצת יותר השיעור האחרון של השנה:

איך לסכם את השנה?

האם זה הזמן לדבר על כל אחד??

האם לפרגן??

יתכן שזהו הזמן להוכיח את אלו הזקוקים לכך?

או אולי זהו זמן שתיקה??

באחת השנים בה התלבטתי רבות בעניין עלה בראשי תסריט שלם של שנה גדושה בעשיה,דברים טובים שהספקנו אל מול דברים שזה הזמן לדבר עליהם בצורה נוקבת.

הקושי עצום והבחירה הביאה אותי ללמוד מהחינוך שקבלו תלמידי ישיבת חברון מהמשגיח הרה"צ רבי מאיר חדש זצ"ל:

היה זה בליל שישי כשאחד מבחורי הישיבה שקע בתלמודו בשעה כה מאוחרת אך כדי לא להירדם פיצח גרעינים ואת הקליפות הניח בתוך הסטנדר של המשגיח… בתום הלימוד קם מיודענו ממקומו ולא טרח לפנות את הקליפות אחריו.

למחרת הגיע המשגיח למקומו פתח את הסטנדר אך מה הופתע לראות איך שהקליפות נפלות עליו בביזיון.

המשגיח מיד הבין מה קרה כאן אך לא ידע מי עשה את זה.

בליל שישי שלאחר מכן החליט המשגיח לבדוק מי נמצא בבית המדרש בשעה כה מאוחרת ומפצח על מקומו.

משהציץ המשגיח וראה את אותו בחור מיד חזר לאחוריו כדי שזה לא יראהו.

הבחור החכם שהבין מה שקרה מיד פחד על עתידו בישיבה אך כיון שהמשגיח לא פנה אליו החליט שלא לדבר על זה כלל.

הגיע ליל שבת והבחור פונה לקבל ברכת "גוט שבעס" (שבת שלום) מהמשגיח.

אבן נגולה מליבו משראה כי המשגיח מאיר לו פנים ואף מברכו בחביבות.

עברו שנים מאז הענין נשכח.

אותו בחור שכבר הגיע לברית הנישואין המתין ליום נישואיו בכליון עניים כדי לבקש את הברכה המיוחדת של המשגיח.

אמר לו המשגיח: "אם חושב אתה ששכחתי את מה שנעשה עם הפיצוחים תדע לך שלא שכחתי."

הבחור שנותר המום החוויר מעט אך אזר אומץ ושאל את הרב:
"כל כך הרבה שנים עברו מאז הענין נשכח ממני לגמרי כיצד הרב זוכר?

למה הרב לא אמר לי כלום עד היום?

מדוע דווקא ביום חתונתי הרב מדבר איתי על זה?"

ענה לו המשגיח:

"הסיבה ששתקתי עד ליום נישואיך כי חשוב לי שתלמד שני עניינים חשובים מהמעשה ההוא…

א. לעולם אל תלכלך לבני בתך.

ב. על מנת לשמור על שלום בית נקוט כלל זה בידך שכאשר שותקים ולא מעירים….רק מרויחים".

"דבר משה אל בני ישראל ככל אשר צוה ה' אותו אליהם" (א, ג)

היינו שואלים את עצמינו: מדוע התורה טורחת להסביר לנו שמשה רבינו הוא זה אומר את התוכחה הרי זה כבר מבואר בפסוק הראשון של הפרשה?

על פי המדרש ניתן להבין היטב:

מאחר שמשה נכווה כבר מתוכחה נוקבת על עם ישראל כשאמר "שמעו נא המורים" מיד נענש על כן את התוכחה בפרשתינו אמר בעדינות על פי רמזים כגון: "במדבר, בערבה"…

אמר לו הקב"ה: לא כך צריכה להיות תוכחה לפני מותך אלא הוכח את עם ישראל בצורה נוקבת ומובנת יותר.

ועל זה הפסוק אומר: "ככל אשר צוה ה" אותו אליהם" על פי ציוויו של ה'.

למדים מכאן כלל בחינוך: טיימינג נכון לתוכחה וגישה נכונה לילד מגבירים משמעותית את הסיכויים שהדברים שאמרנו יחרטו במוחם של תלמידינו לדורות לעיתים הדברים אף יסתדרו מעצמם.

הדברים נכונים גם בבית כאשר נשמור את ההערות שלנו משעת זעם לשעת כושר נוכל לבטא את מה שמפריע לנו בצורה מובנת יותר בן או בת הזוג שלנו יהיו שקועים יותר בהקשבה על תוכחה הנאמרת ברוגע מאשר שזורקים לעבריהם כמה משפטים לא מובנים בזמן כעס.

 

🌹שבת שלום מירושלים🌹

 

מוקדש להצלחת כל תלמידיי הבחורים היקרים בדרכם החדשה אל היכלי הישיבות.

נכתב לע"נ:
🖋️ מו"ח ינון בן יחיאל.
🖋️מו"ז שמריה בן סעדיה.
🖋️ מו"ז צדוק בן ניסים.
🖋️זכריה בן תמניה.
🖋️כדיה בת סעידה.