אמונה עוורת

דיוויד הצעיר חי עם אימו בברוקלין זמן רב שהוא מחפש את עצמו.

דיוויד בחור ממוצע לא חכם במיוחד אך גם לא טיפש לא מקובל בחברה אך גם לא דחוי.

במשך תקופה דיויד הוא איש נחמד שחי חיים די "אפורים" עובד במשרד פשוט ומשתכר כדי מחיתו.

בוקר אחד בדרך למקום העבודה ראה דיויד חנות כובעים מעניינת במיוחד סקרנותו גברה על איפוקו וזיק של שובבות ילדות נעור בו.. מיד נכנס דיויד לחנות והחל למדוד כובע אחר כובע.

לפתע צד את עינו כובע פשוט אך מישום מה היה נראה לו שהוא מאוד יכול להתאים על ראשו.

דיויד חבש את הכובע הביט במראה והנה הוא הרגיש שחלום חייו מתגשם.

דיויד כבר לא אותו אדם פשוט שחי חיים אפורים… המוכר מאוד החמיא לו ואפילו שאר הלקוחות שאלו אותו האם יש עוד כזה?!

דיויד היה כל כך שמח מיהר לשילם עבור הכובע ויצא מהחנות.

לפתע כל העולם נראה אחרת הפרחים שבאדניות מעל החלון מעולם לא נראו לו ססגוניים כל כך, קולות האנשים החולפים והמכוניות נשמעו לו כמין מנגינה עריבה.

כשהגיע דיויד למשרד פתח לו השומר את השער ובחיבה בירך אותו:

"בוקר טוב ידידי אתה נראה טוב היום".

דיויד השיב לו בהודאה ובברכת בוקר טוב חמה ולבבית.

כך מתמשך לו יום עבודה קסום ומוצלח במיוחד דיויד חוזר לביתו כשעיניו נוצצות

"שלום אמא אין לך מושג איזה יום נפלא היה לי היום מרגיש לי שאני עושה דברים מאוד חשובים בעבודה וכולם מעריכים אותי חיי הם כבר לא אותם חיים" אמר לאימו בהתלהבות.

"דעי לך שהכל מאז שקניתי את הכובע המיוחד שעל ראשי" הוסיף דיויד בשמחה חסרת תקדים.

"אבל רגע בני יקירי על איזה כובע אתה מדבר?" שאלה האם בתמיהה.

לפתע הניח דיויד את ידיו על ראשו "אוי לא.. אוי לאא" הוא צעק בבהלה.

"הכובע.. הכובע שלי היכן שכחתי אותו?"
דיויד החל לשחזר את סדר יומו דקה אחר דקה.
הוא הצליח לשחזר כיצד נכנס ומדד את הכובע, כיצד הוא מוציא את הארנק לשלם ולפתע נזכר

"הכובע נשאר בחנות" מלמל לעצמו.
"איזה טיפש אני הנחתי את הכובע ליד הקופה ויצאתי אוי…"

אילו רק היינו מאמינים כמה אנחנו חכמים, נבונים וחשובים לסביבתנו ולקב"ה היינו הרבה יותר מוצלחים ומאושרים מימה שאנחנו.

"וזכרת את כל הדרך אשר הוליכך ה' אלוהיך במדבר זה ארבעים שנה למען ענותך לנסותך לדעת את אשר בלבבך התשמור מצוותיו אם לא" (ח, ב')

ביאור נפלא מבאר כאן הרשב"ם:

למען ענותך- העינוי הכי גדול שהקב"ה מביא לעם ישראל במדבר זה שהוא לקח להם את הלחם כך הרגישו עם ישראל תלויים בבורא יום יום .

הקב"ה מלמד את עם ישראל להפסיק להיות תלויים בלחם.

יש אפשרות להסתדר גם בלי הלחם לו רק נבטח בבורא עולם לא נצטרך את "הכובע" כדי להרגיש אהובים ורצויים.

את האמונה הזו אנו כהורים צריכים לאמץ בכל מאודינו בבואנו לחנך את ילדינו -דור העתיד.

בכל ילד טמון איש גדול ומוצלח תפקידינו לחנך מהלב לפרגן לאהוב ולעודד אך בד בבד לא נשכח "כי על כל מוצא פי ה' יחיה האדם" ותוצאות החינוך הם רצון ה' לכן אין לנו רשות להתאכזב מהם.

🌹שבת שלום מירושלים🌹

נכתב לע"נ:
🖋️מו"ח ינון בין יחיא.
🖋️מו"ז שמריה בן סעדיה.
🖋️מו"ז צדוק בן ניסים.