מבט לפרשה – פרשת ראה

זעקה על חסרון דברי תורה

בנים אתם לה' לא תתגודדו (יד, א)

חז"ל (סנהדרין סח ע"א) מספרים, שבשעה שהוציאו את מיטתו של רבי אליעזר הגדול, היה רבי עקיבא מכה בבשרו עד שהיה דמו שותת על הארץ, והקשו בתוספות הרי דבר זה אסור משום "לא תתגודדו", ותירצו, שעל דברי תורה זה מותר.

ובביאור העניין אומר הגרש"ד פינקוס זצ"ל ששמע בשם הגר"ח שמואלביץ זצ"ל, שהנה יסוד איסור "לא תתגודדו", נכתב לפניו בתורה "בנים את לה' אלקיכם", והיינו שמי שחובל בעצמו כאשר מת קרובו, מראה בזה שעתה חסר לו אותו קרוב, חייו אינם חיים, ועל זה אמרה תורה, "בנים אתם לה' אלקיכם", איך תאמר שחייך אינם חיים כשיש בורא אוהב קרוב אליך מאוד מאוד! אבל על דברי תורה חסרים – שפיר מותר לאדם לחבול בעצמו, כי באמת כן הוא, שכיון שחסר לו מדברי תורה – שוב חייו אינם חשובים לכלום, ומותר לו אף לחבול בעצמו, וכל שכן שצריך להשתגע בבכייה על ענין זה.

וצריך להבין את הבכי הגדול של רבי עקיבא וייאושו מהחיים על שנחסרה לו תורתו של רבי אליעזר הגדול, ואע"פ שהוא עצמו היה גדול התנאים, וא"כ כ"ש אנו שאיננו לא תנאים ולא אמוראים, לא ראשונים ולא אחרונים, על אחת כמה וכמה צריכים אנו להרגיש צרת העדר מקדש ה', והרי אם בית המקש היה קיים, היינו גם אנו תנאים כפשוטו, שכל עיקר ירידת הדורות היא מפני ש"מלכה ושריה בגויים אין תורה" (איכה ב, ט).

אם כן, איזו צרה נצחית יש לכל מאתנו על העדר מדרגתו בתורה מחמת חורבן הבית, ובאיזו צורה צריך להתפלל על כך.

והנה פשוט וברור הוא שמדרגה זו וצורה של תפילה, גדולה היא ונשגבה מאתנו מאוד, אבל באמת כל אחד יכול לנגוע בה ולו במקצת להשתמש בה בתפילתו, ואין הכוונה בצעקות ובתנועות חיצוניות משונות אלא בצעקה פנימית, שידע האדם ויבין בשכלו איך שבקשתו לפני הקב"ה חשובה ונמרצת, ובעומק מחשבתו וסתום לבו יצעק צעקה גדולה ונוראה כפי כוחו, וזה דבר לא כל כך קשה לכל המנסה ומתרגל בו.

וכבר כתב רבינו חיים מוולוז'ין זצ"ל בעניין הלימוד, שיכול האדם ללמוד בשעה אחת מה שאחרים לומדים בעשר שעות, והכל לפי רוב הזריזות.

כן הדבר גם בעניין התפילה, אם יגיע האדם לרגע של הבנה ורגש נכון, איך שבקשתו לפני הקב"ה נוגעת לו בנפשו וישקיע בזה לכמה רגעים את כל כוחותיו בתפילה, כמשתגע בבקשתו האנושה שרצונו להתקרב אליו יתברך, או אם נפלה עליו חלילה צרה גדולה, יתאמץ מאוד לרגע בבקשה לפני הקב"ה, וכל זה מבלי שתהיה ניכרת מבחוץ שום תנועה זרה – הנה כמה יקר ונפלא הרגע הזה, ובשעה קלה יוכל להגיע לקירוב גדול מאוד, ולהרבה השגות של אהבה ודביקות וסייעתא דשמייא.

וכשיזכה לרגע כזה, יקבע אותו בליבו וישתדל וינסה בכל כוחו להגיע אליו פעם נוספת עד שיהיה אצלו הרגל וטבע שני, וכך יעלה מעלה מעלה, וכמו שכתוב (הושע יא, י), "אחרי ה' ילכו כארי ישאג".

בברכת שבת שלום וחודש טוב ומבורך

צוריאל קריספל