עושים שלום בבית
כל אחד מאיתנו מייחל בציפייה להוות עוגן לקרובים אלינו. אנחנו נוטים לדמיין כי אנחנו מעודכנים בכל מה שקורה סביב חייהם של ילדינו או תלמידינו.
היה זה מאחד מימי הקיץ אני פוגש זוג הורים המביטים בי בתסכול האב היה נבוך מעט שכל מה שסובב סביב ילדיו הוא שומע מבחוץ.
"באיזה שהוא מקום אני כועס עליהם איך קורה שדברים כל כך חשובים ואני מעודכן עליהם דרך המורים?" הוא שואל בתסכול.
שקט שרר בחדר ככל הנראה החלנו לנתח את המצב בבית בסיעור מוחות.
פתאום נשמעה האם שקצת הבינה דבר או שניים בחינוך פונה לבעלה:
"כנראה הילד לא מרגיש מספיק מוגן ובטוח לבא אליך" הטיחה באב. "הרי אתה מרבה לחלק ביקורת על המעשים שלו, יתכן שלא נוח לו לשתף".
ניכר היה שהדברים חלחלו אצל האב שלאחר זמן שיתף אותנו יותר בסוג הקשר שלו עם ילדיו.
"לא תטה משפט לא תכיר פנים ולא תקח שוחד" (דברים,טז',יט').
מובא ברש"י ובמדרש שפירוש הציווי לא תכיר פנים הוא שחל איסור על הדיין להיות רך לזה וקשה לזה לפי שהשני רואה את התנהגות הדיין לבעל דינו ומיד נסתמים טענותיו.
כלומר יש כח בידי הדיין לשנות את הדין לפי התגובה שלו.
מדבר זה נלמד כלל בחינוך: אם אנחנו מצפים שילדינו ירגישו נוח לשתף אותנו במה שעובר עליהם עלינו לבנות איתם תקשורת נכונה עם אותה הארת הפנים שהיה מקבל מאיתנו לו היה משתף אותנו על מעשה טוב שעשה נקבל אותו גם על שיתוף במעשה אחר.
אם נלמד להכיר בזה שעצם הגישה של הילד אלינו מחזקת את התקשורת בין ביננו לבין ילדינו נקבל את ילדינו בכל מצב שהם.
אבות הנזיקין של התקשורת בבית הם הביקורת שהורים מותחים כלפי ילדיהם בו בזמן שילדיהם הרגישו בנוח לבוא ולספר בפתיחות.
כיצד יוכל ילד להיפתח להוריו ולספר להם את כל מה שעובר עליו אם כל הסיפור הזה ישמש כחץ נגדו?!
כדי לחזק את התקשורת ניתן לשמור על כבוד והדדיות כלפי ילדינו.
פתיחות מצד האב או מצד האם עלולה להישמע לנו מצד אחד כהורדת רמת ההורים בפני ילדיהם או כמשהו חברי מידיי.
בעיקר יתקשו בזה הורים שגדלו בבית בו יש חומות רגשיות המפרידות בין ההורים לילדיהם.
הורים שגדלו בבית כזה יתקשו לפתוח ערוץ רגשי עם ילדיהם.
למרות זאת חשוב שנזכור כי אם הילד או ההורה מרגיש יחסיי מאשים ונאשם זהו הזמן לשוחח ולספר על מה שאנחנו מרגישים כי דיבור בצורה כנה מחזק את הקשר הרגשי ומשפר את התקשורת בבית.
🌹שבת שלום מירושלים🌹
נכתב לע"נ:
🖋️מו"ח ינון בן יחיאל.
🖋️סבי שמריה בן סעדיה.
🖋️סבי צדוק בן ניסים.
0 תגובות