ביום כיפור עמדנו לפני הקב"ה ואמרנו: "אלוקי, עד שלא נוצרתי איני כדאי ועכשיו שנוצרתי כאילו לא נוצרתי… הרי אני לפניך ככלי מלא בושה וכלימה" – והנה על כלי מלא בושה וכלימה כזה הקב"ה משרה את שכינתו!

וכאמור, השראת השכינה על מי שאינו ראוי הרי היא "נפלאות אשר לא נבראו". והנה הגענו ליום הושענא רבה, הסיכום של כל ימי הדין.

לבושתנו גם עכשיו אנו יכולים לומר "הרי אני לפניך ככלי מלא בושה וכלימה"… כמה גדולות היו שאיפותינו, קבלנו על עצמנו להחמיר יותר, להתפלל יותר בכוונה… והנה לא חלף שבוע מיום הכיפורים והכל נגוז ונעלם!

אנו מתחילים להתפלל ולפתע אנו מוצאים את עצמנו ב"תקע בשופר"… בעוד שבוע מתחיל "זמן חורף", האם הכנו את עצמנו לכך? – "הרי אני לפניך ככלי מלא בושה וכלימה"…

אלא מה? אנו עומדים לפני הקב"ה ואומרים לו: "רבונו של עולם! הרי אני לפניך ככלי מלא בושה וכלימה'! כמה קידוש שם שמים יהיה אם תשרה עלי את שכינתך – תעשה ממני תלמיד חכם, ירא שמים… – דווקא בגלל שאני כלי מלא בושה וכלימה"!

בראש השנה אנו מברכים "ברוך… שהחיינו וקיימנו"… את הפירוש של "שהחיינו" ניתן לראות במוחש במכונת החיאה; אדם שוכב ללא רוח חיים,

ולפתע הוא מתעורר, נושם – הוא חי. "שהחיינו" – הקב"ה בכל רגע ורגע מחייה אותנו, נותן לנו אויר לנשימה, מחייה אותנו בגשמיות וברוחניות. והנה אנו מבקשים מהקב"ה חיים – האם מגיע לנו חיים?

לא! אבל אנו מבקשים מהקב"ה: "תן לנו חיים, כי בזה יתקדש שמך, קידוש ה' בבחינה של "אשר לא נבראו", זו תהיה שנה שלימה של קידוש ה', של תורה ויראת שמים" – ובזכות זה הקב"ה יתן לנו שנה טובה. זהו הסיכום של כל ימי הדין.

 

(שיחות הגאון רבי שמשון דוד פינקוס זצ״ל – סוכות – עמוד קסה)

 

בברכת והיית אך שמח

 

צוריאל קריספל