מבט לפרשה – פרשת מקץ

'מציאה' משמחת

ויצא לבם ויחרדו (מב, כח)

אמר ר' לוי, שבטים מצאו מציאה – כתיב 'ויצא לבם ויחרדו', אנו שאבדנו את רבי סימון בר זבדי על אחת כמה וכמה" (ילקו"ש מקץ רמז קמח)

כלומר, אם כשמצאו השבטים את "המציאה" – את הכסף בפי אמתחתם, דבר שהוא לכאורה משמח, אעפ"כ כתוב "ויצא לבם ויחרדו", אנו שאבדנו את ר' סימון בר זבדי – על אחת כמה וכמה שיש לנו לפחד.

והתמיהה היא גדולה תמהה הרב פינקוס זצ"ל, וכי איזו "מציאה" משמחת הייתה זו?! הרי בדרך טבע נשקפה להם סכנה מהמצרים על שכביכול גנבו מהם את כספם?

התשובה היא, שכשהקב"ה מביא גזירה על האדם, הוא שולח לו סימנים, כשאדם עושה פעולה כלשהי וקורה לו משהו, הוא יודע שזהו סימן למה שיקרה בסוף.

השבטים מצאו את כספם בפי אמתחתם, אבל באותה מידה יכול היה יוסף להטמין להם שם גופה של ילד מצרי, ואז מצבם ודאי היה חמור הרבה יותר! לעומת זאת כשאדם מוצא סכום כסף – מטבעו הוא שמח, יש לו בזה איזשהו עונג ('געשמאק'), גם אם הוא יודע שעלולה לצאת מכך פורענות.

מהעובדה שדוקא כסף הונח שם למדו השבטים דבר נפלא, נכון, זו אותה צרה, אבל עצם העובדה שמכאן היא צומחת, מעידה שמדובר בצרה מסוג אחר לגמרי, היא משקפת היטב את צורת הצרה שתצמח כאן.

וזה הק"ו שלמד מכאן ר' לוי, אם על "מציאה" כזו, שבעצם יש בה שמחה מסויימת, מ"מ כתוב "ויחרדו" – על איבוד גברא רבה כר' סימון בר זבדי, על אחת כמה וכמה שיש לפחד פחד נורא!

ובאמת, כשמתבוננים בכל הפרשה מגלים דבר מעניין, לאורך כל הדרך נזהר יוסף זהירות גדולה עם אחיו, הרי הוא היה יכול לעשות להם כל מיני צרות, להרביץ להם, להציק להם וכו', אבל הוא רק הכניס את הכסף לאמתחתם – מעשה שבעצם לא גרם להם כל נזק! ולא עוד, אלא כשרצו להחזיר את הכסף – הוא לא הסכים, "לא, הכסף שלכם"!

גם קודם לכן, כשביקש מהם להביא לפניו את בנימין, אלו דברים 'נוראים' הוא כבר עשה להם? – החזיק את שמעון בבית הסוהר שלוש דקות… מה קרה לו? שום דבר! בסה"כ הוא העניק לו תנאים של בית מלון חמשה כוכבים…כי אכן היה בכך 'סימנא מילתא' לכוונתו האמיתית של יוסף כלפי אחיו.

בברכת שבת שלום ומבורך וחנוכה שמח

צוריאל קריספל