מבט של עבד

שוב הוא מרגיש במבוכה כמעט שלא היה יום שהוא לא חזר השקיע ולמד.

"למען האמת כבר כל החברים מהכיתה "מסודרים" בישיבות ואני… למה אני זה שצריך להתמודד עם סרבנויות." הוא חושב לעצמו.

עובר יום ועוד יום מפתח של ישיבה זו לאחרת הוא עובר ומתחנן.

תחושת התסכול גוברת בו החלום של "אני אלך לישיבה מהשורה הראשונה" נסוג כבר מזמן.

האמת גם החלום של "אלך לישיבה שמתאימה לי" מתחיל לסגת, אך לא. הוא לא מוכן לוותר…

קשה לתאר במילים מה עובר על נער שדואף גבוה ומתקבל בסירוב.

התורה מלמדת אותנו כי במצבים מעין מעבר לבחירת תחושת התסכול והאכזבה ישנה אפשרות אחרת.

עבד עברי נרצע לסוף שש שנים באוזנו.

"והגישו אל הדלת או אל המזוזה ורצע אדוניו את אוזנו במרצע"(שמות כא',ז')

כאן המקום לשאול מה הצורך לקחת את העבד ולרצוע את אוזנו דווקא ליד הפתח?

כדי להבין זאת נפנים כי העבד אכן רוצה להישאר אצל אדונו. הרי הוא קבל מהאדון אישה ילדים נוסף על האישה שכבר הייתה לו לכן הוא מרגיש שאין לו לאן ללכת.

משבא האדון ומודיע לעבד כי תמו ששת השנים, העבד מיד חש במצוקה וחוסר אונים הדלת נסגרת לו…

*הוא נזכר כעת באישתו ובניו למרות  שהוא מכיר בעובדה כי עכשיו הוא יוצא מעבדות לחירות.*

אך בכל זאת קשה לו.

"אהבתי את אישתי ואת בניי לא אצאה לחופשי"

התורה מלמדת אותנו כי רציעת האוזן היא דווקא בפתח הדלת ויש כאן מסר

גם עבד צריך ללמוד ולהפנים כי כשדלת אחת נסגרת דלת אחרת נפתחת

לעיתים אנחנו עסוקים בלהסתכל בכאב וצער על הדלת הסגורה ומפספסים להביט אל הדלת שנפתחת לענינו לרווחה שם ממתין לנו עתיד טוב יותר משהו חדש שלא הכרנו.

לו רק נסיר מענינו את המבט הפשוט…מבט של עבד נוכל להבחין כי הכל לטובה.

🌹שבת שלום מירושלים🌹

נכתב לע"נ:
🖋️ מו"ח ינון בן יחיאל.
🖋️סבי שמריה בן סעדיה.
🖋️סבי צדוק בן ניסים.