מבט לפרשה – פרשת האזינו

לעם ישראל יש שייכות לשם הוי״ה.

יעקב חבל נחלתו.

כתב ה״נפש החיים״ (שער א פרק ה), ״האדם השלם כראוי, עיקרו נטוע למעלה בשורש נשמתו העליונה, ועובר דרך אלפי רבואות עולמות, עד שקצהו השני הוא נכנס בגוף האדם למטה, וזהו ״כי חלק ה׳ עמו יעקב חבל נחלתו״, שעיקרו קשור ונטוע למעלה, חלק הוי״ה ממש כביכול״.

מסביר הגרש״ד פינקוס זצ״ל, ש״נפש החיים״ תרגם את המילה ״חבל״ כפשוטו ממש, שהיהודי קשור אל הקב״ה עם חבל, והוא מוסיף שהקשר הוא בגדר ״חלק הוי״ה ממש כביכול״, לא ״חלק אלוקים״!

המובן הפשוט, בלי להכנס לעומק הדברים הוא, שהאכפתיות של הקב״ה מעם ישראל, זו האכפתיות של בכבודו ובעצמו.

לשון חז״ל על כך: ״שלושה הקב״ה בוכה עליהם״ (ילקוט ירמיה רמז רצב), ישנם לפעמים בעלי מקצוע, כגון רופא, שתופסים קשר עמוק עם הלקוח שהם עובדים עמו, אך בכי הוא כבר משהו אחר לגמרי, בהלוויה, גם הרופא המסור ביותר אינו בוכה, רק שאר בני המשפחה הקרובים בוכים.

״חלק הוי״ה״ פירושו שהיהודי קשור כביכול לכבודו ובעצמו, זו אינה אהבה מקצועית הנקראת ״אלקים״, את השם ״אלקים״ גם פרעה הכיר, כמו שאמר ליוסף: ״אחרי הודיע אלהים אותך את כל זאת אין נבון וחכם כמוך״ (בראשית מא, לט), אבל את שם הוי״ה הוא לא ידע – ״לא ידעתי את ה׳ (שמות ה, ב), הוא טען שלהקב״ה כביכול בכבודו ובעצמו אין לו אכפתיות.

אבל משה רבנו אמר, לא ולא! לקב״ה כן אכפת מבניו אהוביו ועליך לשלחם לחופשי, כי אם לא – הרי שכביכול פגעת באלקי ישראל שהוא הוי״ה, השייכות שלנו עם הקב״ה היא רק עם שם הוי״ה.

אם כן, ה״חבל״ הזה של ״יעקב חבל נחלתו״ מתחיל בשם הוי״ה, ולאן הוא מגיע?

ממשיך הנפה״ח, ״ומשתלשל כחבל עד בואה לגוף האדם״, כלומר, כשאדם בעולמנו עובר עבירה, הוא כביכול הזיז בזה את החבל, ויש כאן כביכול אכפתיות של הבכבודו ובעצמו.

״וכל מעשיו מגיעים לעורר שורשו העליון, כענין החבל שאם ינענע קצהו התחתון מתעורר ומתנועע גם ראש קצהו העליון״.

ויהיו דברים אלו עלים לתרופה ולזכות כלל ישראל ולרפואת רבי יצחק בן ימנה, רבי שלמה בן שמחה, זילפה חיה בת רבקה, חנה בת רבקה, עיוש בן סבירסה, נהוראי בן מרגלית, זאב בן שרה, רחמים ידידיה בן תמר, רפואת הנפש ורפואת הגוף אכי״ר

ולעילוי נשמת אבי יוסף בן סעדה שהשבוע פקידת שנתו תנצב״ה

בברכת שבת שלום ומבורך

וגמר חתימה טובה

צוריאל קריספל