⁦🕯️⁩דבר תורה לשבת פרשת ויצא⁦🕯️⁩
כתוב בפרשה: "ויחלם (יעקב) והנה סלם מצב ארצה וראשו מגיע השמימה, והנה מלאכי אלוקים עלים וירדים בו"(כ"ח,י"ב)
וכותב בעל הטורים: "סולם. בגימטריא קול, שקול תפלת הצדיקים הוא סולם למלאכים לעלות בו, וכן עלה המלאך (שהגיע לבשר למנוח שיוולד להם שמשון) בלהב הקרבן, והתפלה היא העבודה, לכך כל מי שמכוון בתפלתו הסולם שלם בשליבותיו ויכולים לעלות בו".
וצ"ב – מדוע דווקא לתפילה ולהבאת קורבנות יש את הסגולה המיוחדת הזאת של העמדת סלם למלאכי אלוקים לעלות בו?
ברצוני לומר, שהסיבה לכך נעוצה בזה שגם בתפילה וגם בהבאת קרבנות ניכר וטבוע בגוף המעשה שלהם התקשרות בין תחתונים לעליונים:
בתפילה – אנו כפשוטו מדברים עם הקב"ה.
בהבאת קורבנות – ניכר כי אנו ממש מביאים משיהו עבור הקב"ה.
וכל זה בשונה גם ממצוות גדולות ביותר כגון לימוד תורה ותפילין, שודאי באופן אידיאלי אנו עושים זאת בגלל שהקב"ה מצווה אותנו, ואנו אידיאלית אף עושים זאת בשביל להתחבר אליו, אבל לא ניכר באופן אובייקטיבי ומוחשי בשטח שאנו כרגע עושים משיהו המחבר אותנו לעולמות העליונים.

שיהיה לכולנו –

🌹שבת שלום ומבורך🌹