החיים הם דבר מתוק מאוד, חסד עצום. מי שטוען שאינו מרגיש זאת הוא מסלף את האמת!
סוף כל סוף טוב לאכול וטוב לחיות. כשאדם קם בבוקר, יוצא החוצה ורואה את הכל טרי ורענן, והוא מרגיש שהוא חי – עליו להודות לקב"ה על חייו.
אנו כה תפוסים במעלות הנוספות שבנו, עד שאיננו זוכרים להודות על הדברים היסודיים שיש לנו.
כשם שעלינו להודות לקב"ה על הדירה, על הקירות, על החשמל, על הספרים, על המקרר, על מכונת הכביסה וכו' – כך עלינו להודות לקב"ה על עצם העובדה שאנו חיים! על כל הנאה שאדם נהנה מהעולם – עליו להודות לקב"ה! זהו דבר חשוב מאוד.
ומי שמתרגל לחיות כך שייך ל"עם מדושני עונג", כי אז באמת הכל טוב וטעים. הקב"ה רוצה שאדם יהנה גם מהעולם הזה, ולשם כך יצר עולם מופלא הכולל בתוכו אינספור פרטים הגורמים לו הנאה.
דוגמא קטנה: הקב"ה היה יכול לברוא את האדם באופן שיראה את הכל בשחור – לבן. האפשרות לראות בצבעים נועדה אך ורק כדי להיטיב לנו. כך גם הקב"ה היה יכול לעשות שמאכלנו יהיה עפר, כמו לנחש, ואם הוא לא עשה כך – אין זה אלא בכדי להיטיב לנו. הקב"ה חפץ בכך שאדם יהנה מהעולם.
זוהי האמת לאמיתה! מי שנהנה ומנתק את ההנאה מהקב"ה – יורד לשאול תחתיות. אבל מי שמקשר את ההנאה לקב"ה ומתרגל לברכו ולהודות לו בכל עת, העולם כולו הופך להיות עבורו בית-מקדש אחד גדול, כי הוא חי כל הזמן עם השי״ת, בהרגשה שהוא תמיד היטיב, מיטיב ויטיב לו!

(נפש שמשון – תפילה – עמוד עח)