פרשת שמיני

פרק ט' פסוק א'

וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי קָרָא מָשָׁה לָאַהֲרֹן וּלְבָנָיו וּלְזִקְנֵי יִשְׂרָאֵל:

צָרִיךְ לָדַעַת מָה טַעַם אָמַר וַיְהִי וּבְמַסֶּכֶת מְגִלָּה (דַּף י) אָמַר רַבִּי לֵוִי דָּבָר זֶה מָסֹרֶת בְּיָדֵינוּ מֵאַנְשֵׁי כְּנֶסֶת הַגְּדֻלָּה כָּל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר וַיְהִי אֵינוֹ אֶלָּא לָשׁוֹן צַעַר, וּמַקְשֶׁה וְהִכְתִּיב וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי ותניא אוֹתוֹ הַיּוֹם הָיְתָה שְׂמֵחָה לִפְנֵי הקב"ה כְּיוֹם בְּרִיאַת שָׁמַיִם וְאֶרֶץ כְּתִיב הכא וַיְהִי וְגֵו' וּכְתִיב הַתָּם (בָּרָאשִׁית א ה) וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בָּקָר וְגֵו', ומתרץ הא מֵתוּ נָדָב ואביהוא, וּמַקְשֶׁה עוֹד וַיְהִי בִּשְׁמוֹנִים שָׁנָה (מ"א ו) וַיְהִי כַּאֲשֶׁר רָאָה יַעֲקֹב (וְיָצָא כט י) וְגֵו' וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בָּקָר וְגֵו', ומתרץ רָב אשי כָּל וַיְהִי איכא הֲכִי ואיכא הֲכִי וַיְהִי בִּימֵי אֵינוֹ אֶלָּא לָשׁוֹן צַעַר ע"כ, הַחַי יִתֵּן אֶל לִבּוֹ לַמַּקְשֶׁה מִפָּסוּק וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי וְהֶעֱלִים עַיִן מִמָּה שֶׁלְּפָנָיו וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹּקֶר שֶׁמִּמֶּנּוּ לַמַּד וִיהִי בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי, וּלְזֶה יכולני לוֹמַר שֶׁמַּקְשֶׁה מִשְּׁנֵיהֶם יַחַד וּלְהַגְדִּיל קושייתו הוֹסִיף גַּם פָּסוּק וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי לוֹמַר כִּי רָבִים וַיְהִי שֶׁהֵם לָשׁוֹן שְׂמֵחָה, אוֹ אֶפְשָׁר שנתכוין לוֹמַר לוֹ שֶׁאַדְרַבָּא לְהֵפֶךְ כָּל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר וַיְהִי אֵינוֹ אֶלָּא לָשׁוֹן שְׂמֵחָה כְּדֶרֶךְ שֶׁלַּמַּד הַתַּנָּא מויהי בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי מויהי עֶרֶב אִם כֵּן כָּל וַיְהִי לֹא יגרע עֵינָהּ מִזֶּה. גַּם בְּזֶה לֹא יוּכַל לִדְחוֹת כִּי דבריו הֵם בְּמִן הַסְּתָם וָלֹא בַּמְּקוֹמוֹת שֶׁגִּלָּה הַכָּתוּב בְּפֵרוּשׁ, כִּי הֲרֵי הַתַּנָּא לַמַּד מויהי עֶרֶב וְגֵו'. אֶלָּא תִּגְדַּל התמיה עַל המתרץ, כִּי מָה מתרץ הֲרֵי מִתַּו נָדָב ואביהוא, תֵּרוּץ זֶה מוֹעִיל לויהי בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי וָלֹא לויהי עֶרֶב וַיְהִי בֹּקֶר שֶׁמִּמֶּנּוּ לַמַּד וִיהִי בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי, וְאֵין לוֹמַר שֶׁהָיָה לוֹ אֵיזֶה עִנְיֵן לוֹמַר שֶׁגַּם בּוֹ בַּיּוֹם הָיָה אֵיזֶה צַעַר, שֶׁהֲרֵי מִצִּינוּ כְּשֶׁחָזַר הַמַּקְשֶׁה וְהִקְשָׁה מַמְּנוּ חָזַר לַאֲחוֹרָיו וְהוֹדָה חֵצִי הוֹדָאָה. וְעוֹד מעיקרא לָמָּה לֹא נָתַן לֵב רַבִּי לֵוִי מֵעַצְמוֹ לַכְּתוּבִים שֶׁמּוֹכִיחִים שֶׁיֵּשׁ וַיְהִי שֶׁהוּא שְׂמֵחָה, וְהָיָה לוֹ לְחֵלֶק מֵעַצְמוֹ.

אָכֵן נַרְאֶה כִּי כַּוֶּנֶת ר' לֵוִי גַּם כֵּן לֹא הָיְתָה אֶלָּא כִּדְבָרַי רָב אשי, וּלְזֶה לֹא אָמַר אֶלָּא אָמַר רָב אשי שֶׁיִּהְיֶה נִשְׁמַע שֶׁסּוֹתֵר דְּבָרִים הָרִאשׁוֹנִים, שֶׁגַּם יוסבלו דְּבָרַי רָב אשי בִּדְבָרַי ר' לֵוִי, שֶׁהֲרֵי מקראות וַיְהִי רָבִים וְנִכְבָּדִים, אֶלָּא שֶׁהַמַּקְשֶׁה סֵבֶר כִּי לְכָל וַיְהִי הוּא אוֹמֵר, ונתחכם לְהַקְשׁוֹת מויהי בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי כִּי אֵין הִפָּרֵשׂ בֵּין וַיְהִי בְּיָמַי לויהי בְּיוֹם, וְרָצָה לִסְתֹּר הַכְּלָל אֲפִלּוּ בַּמָּקוֹם שֶׁיֹּאמַר וַיְהִי בְּיָמַי, והמתרץ תירץ כִּי שָׂם מִתַּו נָדָב ואביהוא, כִּי לֹא רָצָה לַחֵלֶק בֵּין וַיְהִי בְּיָמַי לויהי בְּיוֹם, כִּי אֵין הֶפְרֵשׁ, וְאֵין הוֹכָחָה מִתְּשׁוּבָה זוֹ שֶׁסּוֹבֵר אֲפִלּוּ וַיְהִי לְבַד הוּא לָשׁוֹן צַעַר, כִּי לֹא הוכרח לתרץ זֶה אֶלָּא לַצָּד שֶׁהַקָּשָׁה מויהי בַּיּוֹם. וְאַחַר כָּךְ חָזַר לְהַקְשׁוֹת אֲפִלּוּ מויהי לְבַד, ונתחכם הַמַּקְשֶׁה לְהַקְדִּים פָּסוּק וַיְהִי בִּשְׁמוֹנִים שָׁנָה לַגָּלוּת עַל וַיְהִי עֶרֶב שֶׁמִּלְּבַד שֶׁלֹּא הָיָה שָׂם צַעַר הָיָה בּוֹ שִׂמְחָה. והגם שֶׁמִּדְבָּרִי הברייתא שֶׁהֵבִיא לַמַּעֲלָה מוּכָח שֶׁהָיָה שֶׁמָּחָה לְפָנָיו, אֵינוֹ אֶלָּא דִּבְרֵי הַתַּנָּא, אֲבָל אֵין הוֹכָחָה מֵהַכָּתוּב אֶלָּא שֶׁלֹּא הָיָה צַעַר אָבֵל שִׂמְחָה מִנִּין, לְזֶה הִקְדִּים פָּסוּק וַיְהִי בִּשְׁמוֹנִים שָׁנָה שֶׁזֶּה וַדָּאִי שִׂמְחָה יַגִּיד בְּבִנְיַן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ (תַּעֲנִית כו) דכתיב (שה"ש ג') בְּיוֹם שָׂמַחְתָּ לִבּוֹ, וְזֶה יַגִּיד עַל וַיְהִי כַּאֲשֶׁר רָאָה יַעֲקֹב וַיְהִי עֶרֶב וְגֵו' שֶׁאֵינָם אֶלָּא שִׂמְחָה, וְאָמַר רָב אשי וַיְהִי איכא ואיכא כו', וְכֵן הָיְתָה דַּעַת המתרץ רִאשׁוֹן אֶלָּא שֶׁקֶּדֶם רָב אשי ותירץ. וְאוּלַי גַּם מתרץ רִאשׁוֹן רָב אשי הוּא וְהִזְכִּיר שָׂמוּ במסקנא, אוֹ ב' סְתָמִי דתלמוד הֵם, וג' דְּרָכִים אֵלּוּ הֵם שֶׁאָנוּ הוֹלְכִים בָּהֶם בִּשְׁבִילִי הַתַּלְמוּד. נִמְצֵאתָ אוֹמֵר כִּי אֲפִלּוּ לָרַב אשי וַיְהִי בְּיוֹם הוּא כויהי בְּיָמַי, וְהַצַּעַר הוּא שֶׁמֵּתוּ נָדָב ואביהוא שֶׁאֵין כַּמּוּתָם בְּכָל יִשְׂרָאֵל, וְזוּלַת זֶה לֹא הָיָה אוֹמֵר הַכָּתוּב וַיְהִי, וְגַם אומרו (יַתְרוּ י"ט ט"ז) וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי, גַּם שֵׁם הֲרֵי פָּרְחָה נִשְׁמָתָם שֶׁל כָּל יִשְׂרָאֵל כאומרם ז"ל (שַׁבָּת פַּח:) וְזוּלַת זֶה לֹא הָיָה אוֹמֵר וַיְהִי בַּיּוֹם:

וְאוּלַי נַרְאֶה עוֹד כִּי הַצַּעַר שֶׁיַּגִּיד הַכָּתוּב הוּא שֶׁל מֹשֶׁה הַמֻּזְכָּר בַּכָּתוּב כִּי רָאָה גְּדֻלָּתוֹ וּגְדֻלַּת זָרְעוּ בַּיָּד אַהֲרֹן וּבָנָיו, וצא וּלְמַד צַעַר הַקִּנְאָה מְדַבֵּר טוֹב מָה עוֹשֶׂה מִמַּעֲשֶׂה בָּנָיו שֶׁל שֶׁמָּעוֹן הַצַּדִּיק (מִנָּחוּת קָט:), וְיִשְׁתַּנֶּה מָה שֶׁלְּפָנֵינוּ שֶׁהָיְתָה לוֹ ולזרעו אַחֲרָיו, וְלַצַּד שֶׁהִפְצִיר בִּשְׁלִיחוּת פַּרְעֹה חרה אָפוּ בּוֹ בַּיּוֹם הַהוּא וְעָזְבוּ מֵהֱיוֹת כֹּהֵן לְעוֹלָם, וּכְשֶׁהִגִּיעַ יוֹם הַפְּקִידָה נִצְטַעֵר עַל אֲשֶׁר פָּרַח מִמֶּנּוּ עֹז תִּפְאֶרֶת כהונת עוֹלָם, והגם כִּי עָצַם מְאוֹד בַּצְּדָקוֹת וּבַעֲנָוָה, הַלֹּא כָּל לֵב חַי מַרְגִּישׁ וּבִפְרָט בְּדָבָר מְצַוֶּה יקרת הָעֵרֶךְ וּמֻפְלָאָה כָּזֹאת. וְאוּלַי כִּי צַעַר זֶה רָמְזוּ הַכָּתוּב בַּפָּסוּק (ז' א') וַיְהִי בְּיוֹם כַּלּוֹת מָשָׁה שֶׁהוּא עָצְמוּ יוֹם זֶה, וּמִתַּת נָדָב ואביהוא רָמַז כָּאן בַּפָּסוּק וִיהִי בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי