הנה, בגוף, פחות או יותר, – הגוי והיהודי שוים.

ההבדל ביניהם הוא בנשמה.

ובכל זאת, כשיש לגוף האדם נשמה של גוי, אז הוא גוי וכל גופו מתנהג בגויות.

וכשיש לגוף נשמה קדושה אז הוא יהודי וכל גופו עושה מצוות.

וזה ההבדל בין יון ליונה [כנסת ישראל], בין יון בלי צד"י ליון עם צד"י [ציון]. הגוף לא קובע כלום, מה שקובע היא הנשמה, הצד"י. הסגנון של יון הוא להיראות יפה.

ואולם גם יוסף הצדיק היה מסלסל בשערו, כך שאדם יפה מראה ויפה תואר יכול להיות אריסטו היוני, ויכול להיות יוסף הצדיק.

ההבדל הוא מה שוכן בפנים, האם שם או יפת? האם ציון או יון? יון עם צד"י או בלי? לחיצוניות יש ערך אבל לא היא הקובעת, מה שקובע זה הפנימיות.

האם היופי הוא בשביל האדם או בשביל ה' אלוקי ישראל. וזהו ההבדל בין חושך לאור. אדם בעולם הגדול הנוהג בהגינות ונחמדות ועובד ביושר, הוא עדיין "יוני", ובפנימיותו כולו חושך. על דרך זה, לימדונו חכמינו ז"ל בעלי המוסר, שיהודי שמתפלל ולומד, מבחינת היהדות הוא עדיין עסוק בלבוש החיצוני של היהודי, שהוא התרי"ג מצוות, הנעשות על ידי רמ"ח איברים ושס"ה גידים.

זהו "היופי" של היהודי כשהוא מתעסק בתורה ובמצוות, אבל עדיין נדרשת פנימיות. כך שיתכן שיהיו שני יהודים אשר שניהם מתפללים ולומדים ושניהם אברכים וכו', אבל אחד "יוני", ואחד "יהודי" – "יוני" עם צד"י שהוא רמז לצדיק. הכתוב אומר "וצדיק באמונתו יחיה". המדה של צדיק היא חיים.

ההבדל בין צדיק ללא צדיק, הוא בחיות שבו. אחד שמתפלל ומקיים מצוות, אם יש בתוכו "חיים", הוא "חי" את התפילה, הוא "חי" את המצוות, ואז הוא צדיק, ואף החיצוניות כולה בקדושת ישראל. אבל כשהוא עושה את המצוות בלי חיות, הוא אינו צדיק אלא ״יוני״.

(שיחות – חנוכה – עמוד קמט)