מבט לפרשה – פרשת וארא

זהירות מהשפעת הסביבה

כצאתי את העיר אפרש כפי אל ה' (ט, כט)

אבל בתוך העיר לא התפלל, לפי שהייתה מלאה גילולים (רש"י)

התביעה על משה רבינו

משה רבינו לא רצה להתפלל בתוך עירם של המצרים, מחמת שפחד מהשפעת העבודות זרות שהיו שם.

במבט פשוט נראה כי מתוארת כאן גדלותו של משה, אולם שמעתי פעם כותב הגרש"ד פינקוס זצ"ל בספרו עה"ת "תפארת שמשון", מתלמיד חכם מישיבת "בית התלמוד" בארה"ב שהביא לפרש כאן תביעה כלשהי על משה רבינו [כמובן הכל לפי מדרגתו, שאין לנו השגה בה כלל].

מהי?

הרי על הקב"ה נאמר במכת בכורות "ועברתי בארץ מצרים", ולכאורה איך יכול הקב"ה לעבור בתוך עיר מלאה גילולים? אלא שההבדל התהומי בין הקב"ה לבין טומאת מצרים מונע כל אפשרות של השפעה.

אם כן, מדוע משה רבינו הוצרך לצאת את העיר? אילו הוא היה כה מרוחק ומרומם מהם, הם לא היו יכולים להפריע לו, לא הייתה להם שם שייכות אליו!

אין זאת אלא שלסביבת המצרים הייתה השפעה כלשהי, דק מן הדק, על משה רבינו!

כשההבדל תהומי – אין השפעה

למדנו מכאן יסוד חשוב בעניין השפעת הסביבה.

הרי בעיה זו של השפעת הסביבה על האדם הייתה קיימת בכל הדורות, וכפי שכתוב בתהלים (קו, לה), "ויתערבו בגוים וילמדו ממעשיהם", והרמב"ם (הל' דעות פ"ו ה"א) הגדיר נקודה זו במילים ברורות, "דרך ברייתו של אדם להיות נמשך בדעותיו ובמעשיו אחר רעיו וחבריו נוהג כמנהג אנשי מדינתו", איננו יכולים להתעלם מכך ולומר 'מה אכפת לי מהסביבה, אני לא קשור אליה', כי האדם מטבעו נמשך אחר הסביבה.

ולפעמים אדם תוהה, איך יוכל לפעול בעצמו שהסביבה הקלוקלת לא תשפיע עליו?

התשובה על כך היא, השפעת הסביבה על האדם תיתכן רק בשעה שיש לו איזשהו קשר עם הדבר, למשל, אדם שיש לו תרנגולים, ויום יום, שעות על גבי שעות הוא מתעסק ונמצא בחברת התרנגולים – אף על פי כן, הוא מעולם לא מושפע מהם בכי הוא זה, ומעולם לא עלה על דעתו להיכנס ללול ולקרקר…

אדם שמתעסק עם בעלי חיים אינו מושפע מהם, כי האדם מושפע מהסביבה רק במקרה שיש לו איזה קשר אליה, איזה מכנה משותף עם הסביבה, אדם ובעל חי כה שונים במציאותם, שלא תיתכן שום השפעה שלהם עליו.

אם אדם יגיע להכרה פנימית שההבדל בינו לבין הסובבים הוא הבדל תהומי ומהותי, כהבדל שבין אדם ובעל חי – יוכל לשמור על עצמו כראוי מפני השפעתם המזיקה.

לימוד התורה מגן מהשפעת הסביבה

על הקב"ה נאמר, "אני ה' לא שניתי" (מלאכי ג, ו), הקב"ה אינו משתנה, אין לסביבה שום נגיעה ושום השפעה עליו.

והנה ישנם ביטויים בזוהר הקדוש, המופיעים פעמים רבות בנפש החיים – "ישראל ואורייתא וקודשא בריך הוא חד הוא", "תורה – דא קוב"ה", ויסוד הדברים האלו נמצא במאמר חז"ל (שמו"ר פל"ג, א), "אמר הקב"ה לישראל, מכרתי לכם תורתי, כביכול נמכרתי עמה", לעומת שאר המצוות, שהמצווה מקרבת את האדם לבוראו, לימוד התורה של האדם הוא שונה הוא כביכול לימוד של הקב"ה בעצמו!

ישנן הרבה צורות של גדלות אצל עם ישראל – צדיקים, חסידים, יראי שמים, אוהבי ה', האם יש לנו צדיקים היום? חז"ל אומרים לנו מהו "צדיק" – "צדיקים – יצר טוב שופטן" (ברכות סג ע"ב) – כל פעולותיהם מותוות על ידי יצר הטוב, הם אינם נמשכים לכוס שתיה סתם, רק אם הם זקוקים לשתות כרגע, וגם זה, רק אם השתייה באמת מועילה למטרתה, אם היא מכילה תוספות מיותרות של טעם – הם נמלטים ממנה כמו מסם המוות!

כשאנו באים לקנות איזה דבר מאכל, ורואים לפנינו רשימה של רכיבים שאין לנו מושג בהם, אנו אומרים לעצמנו שזה נראה בסדר…אבל הצדיק מתייחס למאכל שאינו כשר כמו לרעל! ועד שהוא אינו יודע בוודאות של מאה אחוז שהדבר כשר ללא כל חשש ופקפוק, הוא מפחד להתקרב למאכל הזה! מילה של לשון הרע אצל הצדיק עבורו היא כמו סכין בלב!

והנה אם נשים לב נבחין בתופעה, שאף שצדיקים אין לנו כל כך הרבה בדורנו וזאת ודאי מחמת קלקול הדור, אבל תלמידי חכמים יש הרבה ב"ה, והרי לכאורה מצב הדור נוגד גם את כל ענין לימוד וגדלות התורה?

הסיבה לכך היא משום שהדבר היחידי שהסביבה לא יכולה לפגום בו הוא התורה, כי התורה היא הקב"ה, לימוד התורה יש בו כזו קדושה, עד שאין לטומאה כל שייכות ונגיעה אליו! "דברי תורה אינן מקבלים טומאה" (ברכות כב ע"א) – הכל מקבל טומאה, חוץ מדברי תורה.

אם כן, כשאנו חיים בסביבה שהכל ספוג בטומאה, הדרך היחידה שאנו יכולים לשמור על עצמנו, היא רק על ידי לימוד התורה הקדושה! זוהי החומה היחידה שבכוחה להגן עלינו מפני השפעתה המסוכנת של הסביבה.

בעבר, בעיירות שבחו"ל, היו יהודים שהיו בורים ועמי- ארצות גמורים, לא ידעו אפילו קרוא וכתוב, ומכל מקום באווירה של הקדושה ששרתה על העיירה הם יכלו לשמור תורה ומצוות גם ללא לימוד התורה, אבל באווירת הטומאה השוררת כיום, בה הכל נהרס ונפרץ – המגן היחידי שנותר לנו כיום מההשפעה הקלוקלת של הסביבה הוא רק לימוד התורה הקדושה! אנשים שלא לומדים תורה, לא מתמסרים ללימוד תורה ולא נמצאים במסגרת של תורה – כמעט ואינם יכולים להיות מוגנים מהשפעת הסביבה!

זוהי ההגנה היחידה מפני השפעות הסביבה, הבטחון היחידי לשמירת יהדותנו ויהדות ילדינו – לימוד התורה הקדושה מתוך מסירות והקרבה.

ויהיו דברים אלו עלים לתרופה ולזכות כלל ישראל ובכללם, לרפואת שלמה בן שמחה, מרדכי בן רחל, עיוש בן סבירסה, זילפה חיה בת רבקה, משה מוריס בן ריחאנה רפואת הנפש ורפואת הגוף אכי״ר.

ולהצלחת זאב בן שרה ברוחניות ובגשמיות.

בברכת שבת שלום וחודש טוב ומבורך

צוריאל קריספל