לאיזו גדלות אדם יכול להגיע?

כאשר בצד אחד עומד הגוף שלנו, התאוות שלנו, ומאידך הנשמה שלנו…

לאלו מדרגה וגדלות אפשר להגיע מחמת עצם הטבעיות של המושג "נשמה" שהקב"ה נתן בכל אדם?

לאיזו גדלות הנשמה שבקרבנו יכולה להביא אותנו?

אם יתבונן אדם אפילו על פשוטם של דברים,

מה משמעות הפסוק "ויפח באפיו נשמת חיים" (בראשית ב, ז)

וכפי מה שביארוהו חז"ל – כביכול "מאן דנפח מדיליה נפח",

ופירושו שבנשמה שהקב"ה נפח בתוכנו מונחת נקודה של קדושה – כביכול – ממנו ית'.

עד כדי כך שאמרו חז"ל (ילקו"ש ירמיה רמז רעא): "אמר ר' חייא: היכן מצינו שהקב"ה נקרא לבן של ישראל מן הדין? שנאמר (תהלים עג, כו) 'צור לבבי וחלקי אלקים לעולם'". באופן טבעי,

כל יהודי, יהיה מי שלא יהיה, יכול להגיע לגדלות עד אין סוף!

זוהי פשטות הדברים. אדם שיש בתוכו נשמה קדושה,

פירושו של דבר שהקב"ה נתן בו ממנו כביכול. לא רק שהקב"ה אמר שתהיה לנו נשמה, אלא – "אתה" נפחתה בי! "ויפח באפיו נשמת חיים". אדם מטבעו יכול להגיע לגדלות בתורה, תפילה, יר"ש ועבודת ה' בלי שום גבול.

אם הקב"ה נתן בנו נשמה קדושה, הוא נתן לנו אותה כדי שנשתמש בכח הטמון בה, וכלשון ה'מסילת ישרים' (פ"א): "בריאתו של האדם למצבו בעוה"ב היא, וע"כ נתנה בו נשמה זאת – כי לה ראוי לעבוד, ובה יוכל האדם לקבל השכר במקומו ובזמנו".

כמה חשוב ורצוי, אפוא, שנדע את גדלות הנשמה שבתוכנו, וממילא נחשיבה ונייקרה, ומתוך כך נדע להשתמש בסגולותיה לטוב לנו כל הימים.

(נפש שמשון – סדור התפלה – עמוד צ)