🖋'רעיון קצר לפרשת תרומה'🖋

רבים מדברים בעקבות פרשת תרומה על הנתינה.

אני רוצה להתמקד לא בנתינה עצמה, אלא איך נותנים.

אני חושב שחלק חשוב מאוד מהנתינה, זה לא כמות הנתינה, אלא גם צורת הנתינה, איך אתה נותן את התרומה.

הגמרא אומרת במסכת קידושין לגבי מצוות כיבוד הורים:

'יש מאכיל אביו פסיוני וטורדו מן העולם, ויש מטחינו בריחיים ומביאו לחיי העולם הבא'

ורש"י שם מביא מהירושלמי, שיש אחד שמאכיל אביו פסיוני ומעדני עולם, ואבא שואל אותו מאין לך כל אלה? והבן אומר לו יאללה יאללה תשתוק ותאכל, ויש בן אחר שגורם לאביו לעבוד בריחיים אבל עושה זאת בשפה נעימה ומביאו לחיי העולם הבא.

ולכן באותה מידה שחשובה הכמות של הנתינה, לא פחות חשובה צורת הנתינה, איך נותנים.

הרבה פעמים מגיעים אלינו אנשים 'שנוררים' להתרים, ואנחנו לא יכולים מבחינה כספית לתת להם הרבה, כי צרכי עמך מרובים, ורובנו מתמודדים עם מה שנקרא 'לגמור את החודש', אבל ב"ה משתדלים לתת מה שאפשר, אז אולי אנחנו לא יכולים לתת יותר מכמה שקלים, אבל למה שלא נהדר בצורת הנתינה?

מגיע חתן שאומר שהוא מתחתן עוד 10 ימים, ואין לו אפילו חליפה לחתונה, אז נניח שאנחנו לא יכולים עכשיו לממן לו את כל צרכי החתונה, ואנחנו דואגים היאך אנחנו נחתן את ילדינו, אבל מה מפריע לנו לפרגן לו כמה מילים טובות? לברך אותו שיזכה לבנות בית נאמן בישראל? שיהיה בהצלחה? שיזכה לראות דורות ישרים מבורכים?

אולי ננסה קצת להיכנס ולהבין מה עבר עליו עד שהוא הגיע בבוקר הזה אלינו, לבית הכנסת או לבית המדרש או לפתח הבית? כמה הוא מכתת את רגליו? כמה משפחתו מתפללת בבית שהוא יצליח לקושש חתיכה הראויה להתכבד? כמה הוא היה צריך להתגבר על הבושות והביזיונות?

למה לא נאחל לו בריאות, ונאמר לו כמה מילים טובות, ונגיד לו שבמטבח של בית הכנסת או בית המדרש יש אפשרות להכין כוס קפה, או מים קרים?

חז"ל אומרים 'ולבן שיניים מחלב' – טוב המלבין שיניים לחברו ממשקהו חלב.

ראיתי בספר 'אביהם של ישראל' סיפור על האדמו"ר מנדבורנא זי"ע (ה'באר יעקב' יום שלישי הקרוב זה היארצייט):

ערב פסח, שעות אחרונות לפני התקדש ליל החג, האדמו"ר ביקש לשוחח עם יהודי עשיר מתל אביב ושח לו על יהודי אחר שהיה פעם עשיר גדול אבל התהפך עליו הגלגל, וכעת הוא בדוחק ממש ונזקק לבריות, והיהודי העשיר הבטיח לתת סכום ממש גדול לטובת אותו יהודי, והתקשר האדמו"ר לנזקק ובישר לו, שאלו אותו בני הבית, הרי עד שהכסף יגיע אליו, מן הסתם זה לא יהיה עכשיו אלא רק בחול המועד או אולי רק אחרי החג, אז למה כעת עסק בזה, ענה האדמו״ר ואמר שאמנם הכסף יגיע רק בעוד כמה ימים שבוע, אבל לא פחות מהכסף עצמו, זה הידיעה שהכסף יגיע אליו, וזה אני כבר יכול לבשר לו מהיום, אז למה לחסוך ממנו ולא להתאמץ בערב החג בשביל לשמח יהודי?

בעצם עיקר המוסר והלקח פה, שאמנם כסף אין לנו עד בלי די, אבל המילים לא עולות כסף, אז למה לא לפזר אותם?

שבת שלום ומבורכת לכל בית ישראל!

https://chat.whatsapp.com/BDeU9DzKefdANdNCcjT6WW