לימוד מטעיות

בין הזמנים, בפתח ביתו של משה מונח מכתב.

בחזית המעטפה מתנוסס הלוגו של הישיבה וכבר נראה כי בראשו של משה צצות מחשבות.

"מה עכשיו?" "שוב פעם רוצים להסביר לי שאינני מתאים?"

המכתב לא הפתיע אך מישום מה מאוד סקרן את משה מהי הסיבה לסילוקו מהישיבה.

משה מגיע עם אביו לחדרו של המשגיח.

המשגיח בסבלנות רבה מסביר כי משה בחור חכם ושנון אך איננו יכול יותר לסבול את צורת הדיבור שלו לצוות הישיבה.

"משה מרבה להתחצף לאנשי הצוות יתכן כי זה מגיע מביטחון עצמי מופרז וממעמד החברתי שהוא צבר לעצמו" "התנהגות זו מזלזלת ברבנים וגוררת את שאר תלמידי הישיבה להתחקות אחריו" ממשיך המשגיח להסביר לאב.

משה סקרן למעשה בתוך החדר בכסיסת ציפורניים הוא מרגיש לחץ נפשי כך הוא יושב  ומחכה מחוץ לחדר מנסה לשמע את מהלך השיחה הוא מבין שככל הנראה הפעם אין אפשרות לחזור.

"אם המשגיח יאות להחזיר אותי אעשה כל מה שאני יכול כדי להתנהג בכבוד את הרבנים בישיבה" חשב לעצמו.

הדלת נפתחת ומשה נקרא אל החדר פנימה הגיע תורו להסביר את הצד שלו.

משה לא מצדיק את עצמו הוא מתחרט על מעשיו ומבטיח להתנצל בפני כולם.

"לפעמים אני מרגיש צודק מתוך תסכול אני מרשה לעצמי להתנהג ככה אך מעתה אשקיע את מירב יכולתי להתנהג בסבלנות ולכבד כל רב בישיבה" הבטיח משה.

המשגיח קבל את הבטחתו של משה.

זמן חדש התחיל בישיבה ומשה התחיל ברגל ימין.

שבועיים תמימות עברו ומשה שוב מסתבך אך הפעם הוא שואל בתסכול: "אם ההחלטות שלי היו כל כך אמתיות איך יכול להיות שחזרתי אחורה?"

"אלה פקודי המשכן משכן העדות"

המדרש נותן טעם לכפילות הלשון במילה "משכן" כיון לפי שנתמשכן ב' פעמים בעוונות בני ישראל.

לטעם פתיחת הפרשה בתיבת "אלה" מביא האור החיים סיבה מעניינת:
כיוון שעיקר המשכן בא לכפר על חטא העגל "אם עשית חבילות של עבירות עשה כנגדן חבילות של מצוות" כלשונו.

כלומר כשבני ישראל חוטאים בעגל בזהב, בהקרבת עולות, במינוי אהרון הכהן ובאמירת "אלה אלוה-יך ישראל" כנגד זה בא המשכן מזהב, בו מקריבים עולות, בצלאל זוכה להיות ממונה עליו ועליו נאמר "אלה פקודי המשכן".

יוצא לנו כי כדי לבחון אם אנחנו בדרך הנכונה לתיקון המעשים נשקול את חומרת המעשה לאורך הזמן שהוא נעשה כנגד חומרת התיקון ואורך הזמן שיקח לתקן כך נמנע מלהישבר מוקדם מהצפוי.

🌹שבת שלום ומבורך🌹

נכתב לע"נ:
🖋️מו"ח ינון בן יחיאל.
🖋️סבי שמריה בן סעדיה.
🖋️סבי צדוק בן ניסים.