מבט לשבת – פרשת ויקרא

"יבואו טהורים ויתעסקו בטהרות"

 

ויקרא אל משה (א, א)

 

אמר רבי אסי, מפני מה מתחילין לתינוקות בתורת כהנים ואין מתחילין מבראשית? אלא שהתינוקות טהורין והקרבנות טהורין, יבואו טהורין ויתעסקו בטהורים (ויקרא רבה פ"ז, ג)

 

תחילת חינוכו של קטן – טהרות!

 

הנה אם היינו שואלים אדם בעל שכל ישר, ובעל הבנה בדרכי לימוד וחינוך ילדים, לתועלת התלמידים הצעירים, מהיכן כדאי להתחיל עמם בלימוד החומש? היה אומר להתחיל בפרשת לך לך, שילמדו איך אברהם שמע בקול השי"ת, ואיך שרה בכתה והתפללה עד שסוף סוף חבקה בן.

 

לכאורה מה טעם יש להתחיל בספר ויקרא בעניין הקרבנות ולהסביר לילדים על שחיטת הבהמה, קבלת דמה וזריקת הדם על גבי המזבח, זאת כאשר גם הרב אינו יודע את העניין על בוריו מדוע באמת זורקים את הדם על המזבח וכו', והרי כשמלמדים ילד, העיקר הראשון הוא לפתח את כח השכל וההבנה שבו, ולימוד כזה הוא לכאורה ממש ההיפך!

 

גם ללמד מתחילת ספר בראשית, לעיני בשר הוא דבר משונה מאוד, וכי מה מבין ילד ב"תהו ובהו וחשך על פני תהום, ורוח אלקים מרחפת על פני המים", והדבר פלא והפלא.

 

רק הבורא מכיר את הנשמה

 

אלא, משל למה הדבר דומה? לאדם שקנה מכונית חדשה ומבריקה, ברוב שמחה הוא נכנס ונוסע להנאתו, והנה לפתע המכונית נעצרת, הוא רץ למוכר ומתלונן, "המכונית אינה נוסעת", שואל אותו המוכר, "האם מלאת דלק"? תמה הקונה, "מה זה דלק"? אומר לו המוכר "לא משנה עכשיו מה זה, לך לתחנת דלק תמלא את המיכל ותוכל לנסוע".

 

הקונה עושה כפי מה שאמר לו המוכר ורץ לקנות מיכל דלק, הוא מריח את הנוזל העכור, ואומר, לא די שהמכונית אינה נוסעת, אלא גם אכניס בה את המים הסרוחים הללו לקלקלה לגמרי?! בשום אופן לא אכניס כאלו מים לתוך המכונית החדשה שיש עוד תקוה שהיא תיסע!

 

התשובה לאדם זה היא, האם אתה עשית את המכונית, האם אתה בנית את המנוע, האם אתה יודע כיצד הוא פועל? יש מי שעשה את המכונית, והוא מסתמא חכם בענייני מכוניות יותר ממך – והראיה, שהוא עשה את המכונית ולא אתה, הוא מבין בעומק נסתרות המכונית, והוא אומר שרק הנוזל הזה עם הריח המוזר יגרום למכונית לנסוע, ובלעדיו לא תזוז לעולם, אם אתה מאמינו – מוטב, ואם לאו – אין לך תקווה!

 

וכן ממש לענייננו, המחנך הדגול עם הסברות הטובות ביותר, סוף סוף לא הוא עשה את נפש הילד ואף אינו יודע מה יש בה, אין מי שמבין את עומק נשמת האדם אלא הבורא שעשאה בלבד, והוא יתברך ברא אותו בתכונות מסויימות, "נשמה שנתת בי טהורה, אתה בראתה את יצרתה אתה נפחתה בי", ואמרו חז"ל, "מאן דנפח מדיליה נפח", דהיינו, שהנשמה נבראה מלפניי ולפנים של הקדושה, וכך טבעה – קדושה וטהרה, והדבר היחידי שמועיל להפעיל אותה כהלכה, הוא רק תורה – ובמיוחד ענייני טהרות, "יבואו טהורים ויתעסקו בטהרות", בלעדי זה לא תשיג הנשמה את יעודה לעולם.

 

טיפול בשורש הבעיה

 

הרמב"ם בשמונה פרקים כתב, שצריך ללמוד רפואת הנפש משל מרפואת הגוף, והנה אדם שיש לו פצע עם מוגלה ביד, הולך לרופא ומבקש משחה למרוח על הפצע, אומר לו הרופא, לא תועיל שום משחה, יש לך חיידק בתוך הגוף ועליך לבלוע כדור אנטיביוטיקה!

 

החולה תמה, איך מועילה בליעת כדור לרפא את עור היד?

 

אך הרופא שמכיר את מבנה הגוף ויודע כיצד לרפאותו, מסביר לו בטוב טעם, "הבעיה אינה בעור, זהו רק סימן היכר לבעיה השורשית, הבעיה היא שבדם ישנו רעל או חיידק הגורם לפריחה, אם נטפל רק במשחה, יתכן אמנם שהיא תעבור, אבל אח"כ תופיע שוב במקום אחר, אם נפתור את הבעיה מהשורש, יחזור העור להיות חלק כשל תינוק".

 

וכך הם התורה והמצוות, האדם נברא עיר פרא, ויושבים על מדוכה זו כל חכמי העולם, איך מחנכים את האדם למידות טובות, אומרים חכמי התורה, ילמד תורה ויעשה מצוות, ותמוה, איך הסיפור של בריאת שמים וארץ ילמד את האדם לא לגזול ולא לכעוס, ואיך הסיפור של מכירת יוסף ירפא את הקנאה, איך השופר ירפא את הכעס והמצה תיישר את השכל.

 

אך הכלל הוא – יבואו טהורים ויתעסקו בטהרות, התרופה של תורה נכנסת ישר לתוך הדם – לתוך הנשמה פנימה, ומרפאה מבפנים.

 

ילד שאינו יכול לשבת במקום אחד במנוחה, הוא קופץ ממקום למקום ומציק לסובבים אותו, ישנו פתרון פשוט – נקשור אותו לכסא…אלא מה, הוא יקפוץ יחד עם הכסא? נבריג את הכסא לרצפה… ברור שזה לא הפתרון, הבעיה היא לא בכך שהוא קופץ, אלא בנפש שלו, במערכת העצבים, אם נקשור אותו, הוא אמנם לא יקפוץ – אבל את נפשו לא רפאנו במאומה.

 

ילד מתחצף להוריו ומוריו, יש מורים שיצעקו עליו, "תשמור על הפה…אל תקפוץ"…ילד שגונב – אפשר לקשור לו את הידיים, אבל לא פתרנו במאומה את הבעיה, העלמנו אולי את התופעות החיצוניות, אבל הבעיה עצמה קיימת במלוא חומרתה, בימינו, בעידן הפסיכולוגיה, כאשר מתרבות הגניבות – "פותרים את הבעיה" בהוספת שוטרים…אבל אז נוצרת בעיה חדשה – השוטרים עצמם גונבים…לא נשיג דבר על ידי הוספת שוטרים, כי הבעיה היא בנשמה!

 

ומהי הנשמה? "נשמה שנתת בי טהורה היא"! אם הנשמה טהורה – היא צריכה תזונה שמתאימה לה – היא צריכה טהרה!

 

אם יענקלה' קופץ, יש לו בעיה בנפש, בנשמה, מה עושים? "יבואו טהורים ויתעסקו בטהרות", תן לו חומש ויקרא, תספר לו על בריאת העולם, תספר לו על יוסף והשבטים.

 

אולי זה לא מובן ולא הגיוני, אבל הקב"ה שברא את הנשמה – "אתה בראתה , אתה יצרתה", הוא שאומר לנו "יבואו טהורים ויתעסקו בטהרות".

 

לימוד התורה משפיע!

 

לכן ההבדלים בין ילד הלומד ב"תלמוד תורה" לילד המתחנך במוסדות חילוניים בולטים מאוד, הילד שלנו מעודן, מרוסן, לא גונב וכו' ואילו הילד שאינו שומר תורה ומצוות נראה אחרת לגמרי.

 

בקהילתנו באופקים מספר הגרש"ד פינקוס זצ"ל, ישנם בלי עין הרע מאות ילדים, ישנם הורים החוששים לרכוש לילדיהם אופניים, מפני שקרוב לוודאי שבמוקדם או במאוחר הם ייגנבו על ידי החילוניים שביישוב, אבל במשך עשרות שנים שאני מכהן כרב במקום, לא היה אפילו מקרה אחד שבאו והתלוננו על ילד מהקהילה שלנו שגנב אופניים!

 

המלמד בחיידר לא לימד שאסור לגנוב אופניים, אבל המציאות היא שהלימוד על בריאת שמים וארץ משפיעה על הילדים שלא לגנוב!

 

בעולם הרחב מרבים לדבר ולהצר את השפעתה הקלוקלת של התקשורת על נפש הנוער, הילדים יושבים שעות ארוכות מול המרקע, צופים במעשי פשע לרוב, והדברים משפיעים עליהם והם מנסים לבצע בעצמם את מה שראו.

 

לעומת זאת, ילדינו לומדים בתלמודי תורה את הסיפור על מכירת יוסף – על יעקב אבינו שהיו לו שנים עשר בנים, האחים קנאו ביוסף – בן הזקונים, רצו להרגו, השליכוהו לבור מלא נחשים ועקרבים ולבסוף מכרוהו לישמעאלים.

 

באופן טבעי, ילד ששומע סיפור כזה כל כך הרבה פעמים, אמור להיות מושפע ממנו, אך מעולם לא שמענו על ילד שחזר מהתלמוד תורה, תפס את אחיו הקטן ומכר אותו…הילדים יודעים שהאחים היו צדיקים למרות שהם מכרו את יוסף – ואינם מושפעים כלל לרעה!

 

כי התורה היא טהורה, ויבואו טהורים ויתעסקו בטהרות!

 

ויהיו דברים אלו עלים לתרופה ולזכות כלל ישראל ולרפואת זאב בן שרה, איתיי חיים בן אהובה, שלמה בן שמחה, זילפה חיה בת רבקה, מרדכי בן רחל, עיוש בן סבירסה, משה מוריס בן ריחאנה, חיה אידה בת מיליה, רפואת הנפש ורפואת הגוף אכי״ר

 

בברכת שבת שלום ומבורך

 

צוריאל קריספל