פורים

זהו הגוון המיוחד של פורים וזה מה שצריך לקחת מפורים לכל השנה,

להתחזק באמונה כזו שאפשר לבקש מהקב״ה כל דבר, רק צריך לבקש באופן מספיק ולהכניס את הקב״ה בתוך החיים – זה קלי ואנווהו!,

למצוא את הקב״ה לא רק בבית מדרש אלא גם בתוך שולחן הסעודה, וכאשר זוכים לכזו שייכות יש בזה בחינה יותר גדולה מיו"כ.

יום כיפור הוא יום עצום אך אדם יכול להגיע לנעילה מותש ללא כוחות, והרי זה עיקר הקושי שלנו, שהחשק נאבד ומאבדים את המדרגות, אבל כאשר זוכים לשייכות עם הקב"ה בחיי היום-יום ממש,

הרי זו פיסגת המדרגה וזה המועד של פורים. לחיות עם הקב"ה זו העבודה של פורים. למעשה זו העבודה של כל הימות השנה, אך פורים הוא יום מיוחד שבו התרחש עניין זה.

כל אחד מאתנו יודע שיש דברים שנראים לו כאילו לא ניתן לשנות אותם, "שאני אהיה מתמיד"?! שואל אדם את עצמו. דוד המלך אומר "אני אמרתי בחפזי כל האדם כזב" (תהלים קטז, יא). הרד"ק מפרש שדוד המלך אמר זאת כאשר ברח משאול המלך. אם באותה שעה היו שואלים אנשים בעולם "איזה סיכוי יש לדוד למלוך"? כולם היו עונים שהסיכויים אפסיים.

אך דוד הכריז בשעה שהוא ברח "בחפזי" – "כל האדם כזב", גם אם אף אחד לא מבין! כך גם אדם שואל "איזה סיכוי יש שאני אהיה מתמיד? אני אתפלל את כל השמו"ע בכוונה מתחילה ועד סוף"? אפס אחוזים… אך ביום זה,

1. יום הפורים, אפשר להשיג הכל. "תופסים" כביכול את הקב"ה בתפלת שמו"ע ואומרים "רבונו של עולם, אני בצרה! אני הבן שלך"! ואז מתדבקים לקב"ה בעצם ונושעים.

(שיחות – פורים – עמוד קלב)

https://chat.whatsapp.com/HQ4bZAfH8l5JZ1nmP79hVu