דברי תורה לפרשת "צו"

״צו את אהרון ואת בניו לאמר זאת תורת העולה״ (ו' ב')

כתב רש"י אין צו אלא לשון זירוז מיד ולדורות, אמר רבי שמעון ביותר צריך הכתוב לזרז במקום שיש בו חסרון כיס. –

כתב הייכלי יקר",: בענין חסרון כיס האמור כאן רבו הדיעות, ואוסיף אני לקח משלי. הנה מצינו בירושל מסכת תרומות (פ"ח הל' ד') מעשה בר, יוחנן שנגנב לו כיסו [ארנקו] וכששאלו אותו בעניני תורה לא ידע להשיב להם מחמת הצער שנגרם לו, שאלו ריש לקיש וכי מפני שאבדה כיסך אבדה דעתך, אמר לו: דעתא בליביה תליא ולבא בכיסא תליא [-הדעת תלויה בלב והלב תלוי בכיס], ריש לקיש רדף אחרי הליסטים והשיב לר׳ יוחנן את כל הכסף וחזר ר, יוחנן לקדמותו.

מכאן, שחסרון כיס יהולל חכם ויאבד לב מתנה אשר נתן לו אלוקים לחשוב בחרושת עץ חיים, והשיאו לבו לחשוב ולהרהר בעבירה.

כידוע שקרבן עולה מכפר על הרהור הלב, והנה אם לא עשה הכהן קרבן כמשפט, צריך לעשות אחר, והראשון בטל ואבד כפי שפירש החזקוני, וצריך הכהן לשלם לבעלים קרבן אחר מכספו. וקרוב הדבר שעל ידי חסרון כיס זה יאבד דעתו ולבו ויבוא לידי הרהור עבירה, ואז לא יהיה גם הקרבן השני כפרה על ההרהור, שהרי הוא מצוה הבאה בעבירה, ואיך יכפר על הרהור והרי הקרבן מוסיף לו הרהור עבירה עייי חסרון כיס, לפיכך הכהן צריך זירוז ביותר בקרבן העולה דווקא. ע״כ דברי הכלי יקר

אמנם קשה המעשה הנ״ל שלכאורה הוא פלא, היתכן שרבי יוחנן האמורא הגדול שידע להחיות מתים בגלל בצע כסף, יטרד כל כך עד שאינו יכול ללמוד תורה?

מסופר על אחד ממשפחתו של הגר"א זצ׳יל, שנגנב לו כל כספו סכומי עתק, והלך ממקום למקום כדי לחפש אחר הגניבה, בדרכו הגיע לעיר וילנא עיירתו של הגר׳׳א, כשנכנס אליו שאלו הגר״א לשם מה בא לעיר וילנא, אמר לו שנגנב לו סכום גדול של כסף ובא לחפש אותו, אמר לו הגרייא לא ידעתי שבמשפחתנו יהיה מישהו שילך לחפש אחר כסף… וק"ו שרבי יוחנן לא יטרדו אותו בצע כסף.

אלא, מסופר על הגר״ח מואלז׳ין זצ״ל, באו פעם עסקנים לביתו להתיעץ עמו על כמה ענינים שעמדו על הפרק. על השולחן היו מונחים כלי זכוכית וכלים מכלים שונים. באמצע שיחתם בלא יודעים משך אחד מן העסקנים את מפת השולחן, וכל הכלים נפלו לארץ בקול רעש גדול. כל העסקנים ישבו שם המומים ומלאי בושה וכלימה על ההיזק שניגרם מחמתם. ניחם אותם רבי חיים ואמר: אל דאגה שום כלי לא נשבר! תמהו כולם למשמע דבריו, וכשהרימו את הדברים נוכחו כי באמת כך הוה לא נשבר אפילו כלי קטן.

שאלוהו וכי נביא אתה? ענה להם לא נביא ולא בן נביא אנכי, אלא כיון שכספי כשר הוא, ובכסף כשר אין הפסדים.

וכך יש לבאר צערו של ר׳ יוחנן, כאשר ראה שגנבו ממנו את ממונו ונגרם לו הפסד, חשש שמא ח״ו ממונו אינו כשר. ורק לאחר שהשיב לו ריש קיש את כל כספו נחה דעתו עליו.

****

"תופיני מנחת פתים" (ו,יד)

יסוד גדול וחשוב מלמדת אותנו התורה ביחס לעני – מידת הרחמים.

מובאי בספר "דרכי מוסר": שהתורה ציוותה אותנו "פתות אותה פתים" – פתיתה זו נועדה שתיראה כאילו היא מכילה כמות גדולה.

כאשר העשיר מביא קרבנו, והקרבן הוא שור, אזי בגלל גודלו לוקח זמן רב עד שנשרף. עובדה זו הייתה גורמת לעני חלישות הדעת. באה התורה וחסה על כבודו של העני ולכן אמרו: "לא יבדיל", שיישרף יחד עם הנוצות וכתוצאה מכך תימשך שריפת קרבנו זמן רב יותר ולעני תהיה נחת רוח.

אנו רואים עד כמה התורה רוצה להרים את רוחו של העני שלא יהיה כל כך שבור ונכנע – ולהיפך מצד השני רואים איך שהתורה דואגת שהעשיר לא יתגאה בעושרו, כי תועבת ה' כל גבה לבב.

לא אחת אנו רואים כי מקבצי הנדבות או האנשים הנחשבים כעניים, מלבושם, התנהגותם ואף דיבורם מעידים עליהם כי מצבם הכלכלי אינו שפיר, ולא רק זאת אלא הם אף מרגישים עצמם נחותים כלפי אחרים וזאת בגלל דלותם. וכל מי שמסייע ביד העני, אם זה בהלוואה למשל, על כך אומר דוד המלך: "מלוה ה' חונן דל". אדם המלווה לעני נחשב כמלווה להקב"ה.

נתאר לעצמנו שהגיע עשיר גדול ונתקע ללא מזומנים ומבקש מאיתנו הלוואה לזמן קצר והוא מבטיח כי תוך תקופה קצרה הוא יחזיר לנו פי כמה, מי יהסס לתת? להיפך, רבים ירצו לזכות בנתינה זו ק"ו כאשר מלך מלכי המלכים מבקש שנסייע לעני כדי שלא ירגיש שפל או בזוי, כי כאשר העני מתבזה יש פגיעה ביציר כפיו של הקב"ה, במיוחד בימים אלו של מנהג ישראל של "קמחא דפיסחא כאשר עיני העניים פרושות אלינו לעזרה, העני שבדרך כלל מתבייש במצבו ובדרך כלל פניו נפולות, על כן חלה עלינו חובה כפולה ומכופלת בהתייחסותנו אליו.

ה"חפץ חיים" זצ"ל בספרו "אהבת חסד" מזהיר עפ"י השו"ע, שצריך להיזהר לתת את הצדקה בסבר פנים יפות ובהארת פנים ולא בפנים זועמות. כן הדין לעניין הלוואה. צריך שלא להנהיג בו מנהג ביזיון חלילה אלא ילוונו בסבר פנים יפות. וכאשר האדם מסייע לעני ומאיר לו פנים – בגלל הדבר הזה "יברך ה' אלוקיך". יהי רצון שבזכות מצות הצדקה ובמיוחד בסבר פנים יפות ומאירות, נזכה לבניית בית מקדשנו במהרה בימינו אמן.

שבת שלום ושושן פורים שמח

אמיר