מבט לפרשה – פרשת קרח

המכיר את תפקידו בעולם אינו מקנא

כי כל העדה כלם קדושים ובתוכם ה' ומדוע תתנשאו על קהל ה' (טז, ג)

מפרשה זו למדנו דבר נפלא, הנה מצב שעם ישראל מחולק לכמה מדרגות, כהנים לוים וישראלים, ובאמת, בדרך הטבע הדבר עלול לעורר קנאה, ואעפ"כ, מלבד מעשה קרח לא מצינו שום מעשה של קנאה בעם ישראל.

אדרבא, מזה גופא שהיה רק מעשה אחד, רואים אנו את מעלתם של ישראל בנקודה זו, כי לולא מעשה קרח אפשר היה לומר שבאמת היו סיבות שמצב זה לא יעורר קנאה, אבל אחרי שרואים שהיה מי שקינא, על כרחך שהיה כאן מצב שעלול לעורר קנאה, ומ"מ לא נכשלו ישראל בזה.

כך רואים גם במתן תורה, שהיו שם כמה מדרגות, שמשה עלה למעלה, וכן הלאה, ודוקא שם כתוב, "ויחן שם ישראל נגד ההר", ואמרו חז"ל "כאיש אחד בלב אחד".

ללמדנו, שאדם שעושה מה שצריך ומרגיש שהוא ממלא את תפקידו בשלימות, לא שייך אצלו שום קנאה, אפילו במי שגדול ממנו, כי כל הקנאה שורשה במה שמרגיש שחסר לו, ועי"ז מגיע לקנא בחברו, אבל אם הוא מפנים ויודע שהוא עושה מה שנדרש ממנו, אף אם חברו במדרגה גבוה יותר אין הוא מתקנא בו כלל.

זכורני, כותב הגרש"ד פינקוס זצ"ל, שכשעלו בני אדם פעם ראשונה לירח היו שם שני אסטרונאוטים, אחד הסתובב על הירח ואחד נשאר בחללית, ושאלתי את אחי שליט"א אומר הרב פינקוס, איך יתכן שאותו אדם שנשאר בחללית היה יכול לסבול זאת? איך הוא לא קינא בחברו? וענה לי, הרי הם לא משחקים משחקי ילדים, יש להם תפקיד, והיינו, שהבינו שלכל אחד ואחד יש את תפקידו שלו, ממילא אין לומה לקנא בחברו.

בברכת שבת שלום וחודש טוב ומבורך

צוריאל קריספל