"שלא יציץ לתוך אהל חבירו"
וישא בלעם את עיניו וירא את ישראל שוכן לשבטיו ותהי עליו רוח אלקים (כד, ב)
ראה שאין פתחיהם מכוונין זה כנגד זה, שלא יציץ לתוך אהל חבירו. עלה בלבו שלא לקללם (רש"י)
דבר זה מסביר בטוב טעם ודעת הגרש"ד פינקוס זצ"ל, הוא מיופים של ישראל ומיסודות קדושתם, וכמה וכמה הלכות גדולות למעשה יש ללמוד מזה.
הראשון כפשוטו, צניעות – שלא להציץ לתוך בית חבירו, האדם הוא סקרן בטבעו, ומאליהן העיניים תרות אחר כל דבר חדש, וקורה הרבה שעוברים בחדר מדרגות וישנה דלת פתוחה, או ברחוב, וחלון הקומה הנמוכה פתוח, וצריך להרגיל את העיניים עד שיהיה אצלם כטבע שני, שלא להציץ כלל לתוך בתי אחרים, אלא כשיש דלת או חלון פתוחים, להסתכל על הקרקע או לצד עד שעוברים.
כמו כן, כשרואים אנשים המדברים ביניהם דברי מריבות וצעקות, והרי זה אינו נעים לאותו אדם שמחמת כעסו חושף את מידותיו הכעסניות, ומדרכי הצניעות שלא להתבונן במצבים אלו, ולא כאותם חסרי הלב המתקהלים לראות במחזה, אלא יש להתרחק מהמקום כמה שיותר מהר ולא להסתכל ולהציץ ולפגוע בפרטיות חבירו.
עוד יש לפרש, שלא לחמוד ולהתאוות את מה שהשיגה יד חבירו, שזו רעה חולה המצויה בקרב בני אדם, וביותר פשה הנגע הזה בדורנו, שכל מה שרואה בבית רעהו או שכנו כבר נזקק אף הוא לדבר זה אף אם לא תשיג ידו לכך, וביחוד צריך לחנך את בני הבית, שלא לקנא במה שיש לאחרים ולרצות שגם להם יהיה כך – "הרי לכולם יש את זה ואת זה", אלא המידה הטובה היא שלא יציץ לתוך בית חבירו.
עוד הלכה יסודית מאוד בהלכות צניעות, שלא לחפש לדעת סודות חבירו, היינו, כמו שאסור לגלות סוד חבירו לאחרים, וזה לשון רבנו יונה (שערי תשובה שער גסי' רכה), וז"ל, "חייב אדם להסתיר הסוד אשר יגלה לו חבירו אע"פ שאין בגילוי הסוד ההוא עניין של רכילו, כי יש בגילוי הסוד נזק לבעליו וסיבה להפר מחשבותיו, והמגלה סוד יצר מדרך הצניעות והוא מעביר על דעת בעל הסוד", – כך גם אסור לחפש לדעת סוד חבירו, ובאמת דבר זה מאוד מצוי אצל בני אדם, שמחפשים ומשתדלים בכל אופן שבידם לברר מה קורה אצל פלוני.
אבל בני ישראל קדושים, אינם מציצים ומסתכלים לתוך אהל חבריהם, ועל ידי כך תחול ברכה מרובה בכל מעשה ידם.
בברכת שבת שלום ומבורך
צוריאל קריספל
0 תגובות