א וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר.  ב שְׁלַח-לְךָ אֲנָשִׁים, וְיָתֻרוּ אֶת-אֶרֶץ כְּנַעַן, אֲשֶׁר-אֲנִי נֹתֵן, לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל:  אִישׁ אֶחָד אִישׁ אֶחָד לְמַטֵּה אֲבֹתָיו, תִּשְׁלָחוּ–כֹּל, נָשִׂיא בָהֶם.

שואל האור החיים:

למה אמר ה לאמר הרי אין משה צריך לומר את הדברים הלאה זה ציווי אליו.

מתרץ האור החיים:

שבא ה' להתיר לו לו לומר את הדברים לישראל כי בלי זה היה אסור לו לומר.

ועוד:

שמשה בעצמו לא רצה לשלוח מרגלים כי הוא האמין בהקדוש ברוך הוא וסיבת זה ששולח היא כי כך ציווה ה.

עוד:

שיסכימו לשלוח דווקא בצורה שבה ה' ציווה.

עוד:

לך כלומר לדעתך, שהקדוש ברוך הוא אינו חפץ בדבר ולכן דייק לומר לאמר שידייק הדברים באופן הזה בדיוק.