א וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר.  ב דַּבֵּר, אֶל-אַהֲרֹן, וְאָמַרְתָּ, אֵלָיו:  בְּהַעֲלֹתְךָ, אֶת-הַנֵּרֹת, אֶל-מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה, יָאִירוּ שִׁבְעַת הַנֵּרוֹת.

שואל האור החיים הקדוש:

למה הכפילות דבר ואמרת?

מסביר האור החיים:

על פי מה שכתוב המדרש רבה וז"ל למה נסמכה פרשת מנורה לפרשת הנשיאים, לפי שראה אהרון חנוכת הנשיאים חלשה דעתו של היה עמהם בחנוכה, לא הוא ולא שבטו, אמר לו הקב"ה חייך שלך גדולה משלהם שאתה מדליק ומטיב את הנרות ערב ובוקר.

יש להבין:

1. מהי הנחמה שמדליק את המנורה הרי החנוכה היא דבר אחר לגמרי.

2.  למה דווקא במנורה הניח הקב"ה את דעתו. ולא נחה דעתו מהקורבנות שמקריב וגם את קורבנות חנוכת המזבח הקריב

מיישב האור החיים את הדברים על פי גמרא במנחות ומוכיח שמעשה המנורה היה חידוש בכל יום כלומר היה מוריד הנרות מנקה אותם ומחזיר ובזה היה חניכה כל יום מחדש למנורה

בזה מיושב הכל:

זו הסיבה שדווקא במנורה ניחם הקב"ה את אהרון כי הוא יזכה לעשות חנוכה בכל יום. ולכן כפל דבר ואמרת
דבר לעצם הציווי. ואמרת אמירה רכה ליישב את ליבו של אהרון. או אמרת לשון גדולה "וה' האמירך היום"