מאמר זה הוא המשך של מאמר קודם

והנכון בעני שטעמו של הרמב"ם:

מבאר האור החיים את מקור לדין שכתב הרמב"ם על פי הגמרא בנזיר מ"ד שיש איסור לאדם שמגלח נזיר כמו לנזיר עצמו, מלשון הפסוק תער לא יעבור ומסביר האור החיים את הגמרא שמדיוק הלשון יש איסור שהתער יעבור על ראש הנזיר גם אם אדם אחר עושה זאת.

וממשיך האור החיים – שכן משמעות הפסוק לגבי כלאיים כתוב בתורה "ובגד כלאיים שעטנז לא יעלה עליך".

ופסק הרמב"ם שהמלביש כלאיים על חברו במזיד לוקה. ועתה יובן טעם מה שכתב הרמב"ם כי אכן כך מדויק מלשון הפסוק. "לא יעלה עליך" ולא נכתב "לא תעלה עליך" גם אדם אחר מלביש הוא מעלה בגד כלאיים.

ולפי דברים אלו מבאר האור החיים את הפסוק

אמור – אל הכהנים

ואמרת אליהם  – אל ישראל

ויובן מה שנכתב בפסוק כ"ד – וידבר משה אל אהרן ואל בניו ואל כל בני ישראל. הציווי הוא גם לכלל ישראל