א וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה וְאֶל-אַהֲרֹן לֵאמֹר.  ב זֹאת חֻקַּת הַתּוֹרָה, אֲשֶׁר-צִוָּה יְהוָה לֵאמֹר:  דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ פָרָה אֲדֻמָּה תְּמִימָה אֲשֶׁר אֵין-בָּהּ מוּם, אֲשֶׁר לֹא-עָלָה עָלֶיהָ, עֹל.

שואל האור החיים:

מפני מה מצוות פרה אדומה קיבלה את התואר חוקת התורה?
הרי היא מצווה אחת ממצוות התורה. היה מתאים לכתוב זאת חוקת הטהרה או זאת חוקת הטומאה. מה השייכות בין מצווה זו לכללות התורה.

מסביר האור החיים:

כי הסיבה למציאות של טומאת מת היא התורה.
גוי שמת לא מטמא כיהודי. והסיבה לכך כי קדושת היהודי מגיע מחמת התורה.
מאז שקיבלו ישראל את התורה ונתקדשו. הטומאה מנסה לדבוק בהם יותר גם בחייהם וגם במותם.
וגוי שאינו שייך בתורה אינו שייך בטומאה. לא בחייו ואינו מטמא גם לאחר מותו.

ולכן כתבה התורה על דיני טומאה וטהרה "זאת חוקת התורה"