מבט לפרשה – פרשת בא

היכולת לבחור ברע

"כי אני הכבדתי את ליבו" (י'.א')

בפרשיות אלו מתארת תורתנו הקדושה את צרותיו ומכותיו של פרעה, והצורה כיצד ניהל אותו הקב"ה באותם ימים, הוא נקלע לקשיים, עושה תשובה ומתחרט, בא אל ה"רב" משה רבנו ומתוודה, ומבקש להתפלל עבורו, "חטאתי הפעם, ה' הצדיק ואני ואמי הרשעים", ומבקש ממנו להתפלל עבורו.

זו היא תמונה היכולה לתאר את כולנו, ועלינו להתבונן בה היטב.

הרמב"ם (הלכות תשובה פ"ו ה"ג) שואל, מדוע אמר הקב"ה למשה ללכת לפרעה ולבקש ממנו לשלוח את עמ"י, הרי הקב"ה ידע שפרעה לא ישלח? תירץ הרמב"ם, "ואולם בעבור זאת העמדתיך, להודיע לבאי עולם שכשמונע הקב"ה תשובה לחוטא אינו יכול לשוב, אלא ימות ברשעו שעשה בתחילה ברצונו" – השליחות לא הייתה לפרעה אלא אלינו, "להודיע לבאי עולם", שזהו מצב שהאדם עלול להיקלע אליו, ועליו לדעת וללמוד כיצד לנהוג במצב כזה.

כמה חשוב אפוא, ללמוד פרשה זו המתארת אדם שעשה תשובה, התחרט, ושוב עשה תשובה והתחרט, ובאו עליו מכות, כי אפשר שהתשובה למצבים שאיננו יודעים כיצד לפותרן נמצאת כאן, ומפרשת פרעה והמכות שבאו עליו ניתן ללמוד גם מה לא לעשות במצבים כאלו.

תירוצים רבים נכתבו על השאלה המתבקשת, מה רוצים מפרעה, הרי נאמר "ואני הכבדתי את ליבו", הרמב"ם בהלכות תשובה (פרקים ה-ו) מדבר על עניין הבחירה, שהוא יסוד כל התורה, כי אם אין בחירה, אין מקום לשכר ועונש, ובפרק ו' ה"א הוא כותב, "פסוקים רבים יש בתורה ובדברי הנביאים הנראין כסותרין עיקר זה ונכשלין בהם רוב האדם, ויעלה על דעתן שהקב"ה גוזר על האדם לעשות רעה או טובה, ושאין ליבו של האדם מסור לו להטותו לכל אשר ירצה".

ע"ז תירץ הרמב"ם באריכות את התחשבנותו של בורא עולם ודרכי הענשתו לאדם כפי חטאו, מאידך, ישנו חוטא, שתמנע ממנו הזכות לשוב וימות בחטאו, לגודל חטאו או שהרבה לחטוא כדברי ישעיהו הנביא "השמן לב העם הזה", וכה"א "ויהיו מלעיבים במלאכי האלוקים ובוזים את דבריו ומתעתעים בנביאיו, עד עלות חמת ה' בעמו לאין מרפא", כלומר חטאו ברצונם והרבו לפשוע עד שנתחייבו למנוע מהן התשובה שהיא המרפא.

ולכאורה קשה, הייתכן שיעניש הקב"ה את האדם וימנע ממנו לשוב? האדם רוצה לעשות תשובה ואינו יכול, הייתכן?, ומדבריו משמע שאף כל אדם ולאו דוקא פרעה, ייתכן שירצה לעשות תשובה ולא יוכל לשוב.

מה היא הבחירה?, ישנה טעות נפוצה בהבנת מהות הבחירה, נהוג לחשוב שבחירה היא הברירה האם לעשות או לא לעשות מעשה זה או אחר, כשבהמה רואה משהו טעים בעיניה, אין לה בחירה, היא תאכל, האדם מאידך, נדרש לבדוק את כשרות המאכל, לדבר לשה"ר או לא, הבחירה היא בכל רגע מחייו, כמובן שלעשות או לא הוא יחסי, שכן אם נכלא אדם בצינוק, ונאמר תחליט אם לצאת או להישאר, הבחירה היא אינה בידיו, הוא כלוא, כך, שלעשות או לא זו עדיין אינה הבחירה המושלמת, החלק הנוסף של הבחירה מגדיר הרמב"ם, שהקב"ה נותן לאדם לעשות ככל שיחפוץ, להיות צדיק כמשה, או חלילה רשע כירבעם בן נבט.

כאשר האדם בוחר ברע עד היכן האדם יכול להחריב את עצמו חורבן רוחני, הרי תמיד יש לו את האופציה שנקראת תשובה, ודומה הוא למי שזורק עצמו לבור עמוק שבתחתיתו ניצב סולם, אך תמיד הוא יוכל לטפס בחזרה, אמנם ישנם מצבים שהאדם יכבול את עצמו באופן שלא יוכל לזוז, ושלא תהיה לו אפשרות לעשות תשובה, ולימדנו הרמב"ם, שפרעה, ע"י בחירתו ברע, גרם לעצמו שגם עשר המכות לא חוללו בו את השינוי, זהו יסוד בסיסי ביותר ביהדות המתרץ קושיות רבות.

דוגמה לבחירה היא, נטילת הלוואה בריבית שככל שחולף הזמן היא התופחת והולכת, מגיע יום כיפור ואין לו כסף להחזיר, גם אם בשעת תפילת נעילה יעשה האדם תשובה עילאית לא יעזור לו תשובה עד שלא יפרע את חובו,, או שיחזיק בביתו משקולות שאינם מאוזנים, שכל רגע ורגע העבירות הללו תופחות והולכות, בחירה, פירושה שהאדם יכול להרוס את עצמו עד הסוף, באופן שלא יוכל לעשות תשובה.

אמנם, עלינו לדעת שכל הנאמר לעיל מתייחס לתשובה מיראה, אך בתשובה מאהבה הדבר שונה לחלוטין, גדולי המוסר לדורותיהם הסבירו את ההבדל העצום בין תשובה מיראה לתשובה מאהבה, תשובה מיראה פירושו שהאדם עושה זאת מחוסר ברירה כגון שמקבל עונשים מבורא עולם עד שאין לו דרך אחרת, אך תשובה זו לא באה מכוחו או ממנו, משא"כ בתשובה מאהבה שלא ניתן להכריח אדם לאהוב ואם עושה זאת, זה בא ממנו בלבד, וכיון שתשובה מיראה מגיעה מבורא עולם ייתכן בהחלט מצב שבורא עולם ייקח זכות זו ממי שמרבה להרשיע, אך לשב מאהבה כיון שדבר זה בא מהאדם ולא מבורא עולם, לא ניתן לקחת זאת ממנו, כי זה נוגד את הבחירה.

ויהיו דברים אלו לזכות ורפואת כלל חולי ישראל, ובכללם לרפואת עיוש בן סבירסה, רבי יצחק בן ימנה, רבי שלמה בן שמחה, זילפה חיה בת רבקה, דורית בת לינדה, רפואת הגוף ורפואת הנפש, אכי"ר.

בברכת שבת שלום ומבורך

צוריאל קריספל