כוחה של נתינה

הוא יושב לבד לרוב איננו מתחבר לכולם. הוא מבלה את זמנו הפנוי עם צוות חברים מצומצם במיוחד.

מתוסכל מהריחוק רוצה להתקרב אך מחזיק את עצמו "לאיציק לא מתקרבים אם אתה מעונין להיפגע שוב תחזור להתחבר אליו" מזכירה לו אימו מידיי יום.
זה קשה מאוד איציק טיפוס מאוד חברותי.

לעיתים הוא חש כי כל זה באשמתו, הוא מאוד היה רוצה להתקרב אך מאוחר מידיי גלי החרם התפשטו ממריבת ילדים לניתוק מוחלט בין המשפחות.

עד שהגיע היום הזה, היום בו הוא אוזר אומץ ומדבר עם הוריו "הגיע הזמן ליישר את ההדורים." הוא אומר נחרצות.

כלל לא פשוט ליישר קו אחרי ניתוק מוחלט והוצאת שם רע אחד על האחר. הוא כוסס את ציפורניו,רגשות וזכרונות מציפים אותו הוא בטוח שבצד השני "אין עם מי לדבר".

אצבעותיו הצעירות דופקות נואשות על דלת יועץ בית הספר שאלה אחת מכרסמת במוחו כיצד אשכנע אות הוריי לגשת אל משפחתו של איציק ולהבטיח שהם לא ישובו ריקם? איך מחברים נתק שכזה?!

היה זה כמה ימים לפני פורים וכעצת היועץ את הצעד הראשון הוא עשה בעצמו.

הרבה משלוחי מנות עוברים להם בימים אלו מאחד לשני אך הוא החליט לנסוע לחנות בוטיק לקנות סט כלים מכובד מאוד אותו הוא ימלא במתנות לעבור איציק ובני משפחתו.

זה לא היה פשוט כדי להגיע לצבעים, לפרסים ולעיצובים הנכונים היה צריך להתרוצץ הרבה.

מעת לעת הוא שם לב כי משהו זז שם בפנים נטירת הטינה שהייתה עד כה, מפנה את מקומה לטובת תחושה אחרת…. משהו טוב מתבשל פה.

הם הגעו עם המשלח למשפחתו של איציק כגודל ההפתעה כך היה גודל המבוכה אך איציק ידע היטב להעריך.
היחסים התחממו ובין המשפחות ניכר כי הנתינה עשתה את שלה.

"דבר אל בני ישראל ויקחו לי תרומה" (שמות כה',ב')

ידועה השאלה מדוע התורה מציינת את נתינת התרומה בלשון לקיחה? טוב היה אם התורה הייתה אומרת "ויתנו לי תרומה"?!

שאלה נוספת נשאלת כאן הקב"ה מצווה אותנו "ואהבת את ה' אלוקיך בכל מאודך" כלומר אהבה בממון. מדוע יש לנו חיוב לאהוב את ה' בממונינו? וכי יעלה על הדעת שהקב"ה צריך מאיתנו ממון?!

ודאי יש לנו להתבונן בדברים ולהבין כי כשאדם תורם מעצמו מעבר לנתינה שלו הוא גם מקבל.

כשאדם משקיע בשני בין עם זה חבר, חברותא או שהוא משקיע בבני ביתו הוא מחזק את הקשר   "כל מה שאדם עושה לעצמו הוא עושה"

התורה משתמשת במילה "ויקחו" על שם תוצאת המעשה, כלומר על ידי התרומה הם זוכים ללקיחה מה' שנותן להם שפע בשדות.

הנתינה מקרבת את הלבבות וכל שכן  כשמדובר בתרומה לדבר שבקדושה.

רבי שמואל משנאווא בספר רמתיים צופים נותן טעם ומסביר לנו כי תאוות הממון היא התאווה היחידה שאין לה זמן היא תמיד קיימת ופעילה בקרבנו בניגוד לשאר התאוות.

*כשאדם הופך את תאוותו זו לנתינה הוא בעצם משנה מטבעו ומגיע למקום הגבוה של בכל מאודך כשהקב"ה רואה שאדם זה שינה מטבעו אף הקב"ה משנה את טבע הבריאה מקרב בין הנפשות הקרובות זו לזו ואפילו לרחוקות זו מזו.*

🌹שבת שלום מירושלים🌹

נכתב לע"נ:
🖋️ מו"ח ינון בן יחיאל.
🖋️סבי שמריה בן סעדיה.
🖋️סבי צדוק בן ניסים.