מבט לפרשה – פרשת כי תבוא

ההודאה, מביאה תוספת ברכה, וכמים הפנים לפנים…

"ובאת אל הכהן אשר יהיה בימים ההם ואמרת אליו הגדתי היום" וגו' (כו,ג)

ההסבר על מצוות מקרא בעת הבאת הביכורים וההודאה להשי"ת על כל הטוב שמשפיע עלינו, מסביר הרב בעל ספר "באר מים חיים" על פי משל.

כאשר אב נותן לבנו מתנה, אם הבן חכם, הוא מבין שאין לאביו כל סיבה לכאורה להעניק לו מתנת חינם, ואם בכל זאת אביו מעניק לו מתנה זו, אין זה אלא מתוך פעולת חסד חינם הנובע מאהבת האב לבנו.

מחשבה זו מגבירה ומחזקת את אהבת הבן לאביו, והוא מחזיק טובה לאביו בלב שמח באמת, וכשרואה האב את תגובתו הנאותה של בנו, מתווספת בלבו אהבה על אהבתו וחיבה על חיבתו, ומתוך כך הוא מתאווה להוסיף ולהעניק לבנו עוד ועוד מתנות, וזאת משום שהוא רואה שמתנתו חביבה וחשובה היא אצל בנו.

אך להבדיל אצל הבן הסכל והטיפש הסבור תמיד שמגיע לו הכל, עוד ועוד כהנה וכהנה, כאשר הוא מקבל מתנה מאביו הוא אינו מחזיק לו טובה כל עיקר, שכן, לפי דעתו אביו חייב לספק לו את כל צרכיו, בן כזה יתכן אפילו שיכעס על אביו מדוע אינו נותן לו יותר ממה שנתן לו עד כה, וכפי שהוא היה רוצה וללא הגבלה, יובן מאליו, כי יחס כזה של הבן לאביו, לא יעורר את רצונו של האב להוסיף ולתת לו מתנות.

שפע הברכה והטובה אשר אנו זוכים לקבל מאדון הכל השי"ת שכל כולו רק רצון להיטיב, הוא הנמשל למתנות המושפעות על הבן מאת אביו האוהבו, החכם, יודע היטב כי הבורא יתברך ויתעלה אינו חייב מאומה לברואיו, ועל כן כל מה שהוא מקבל מאתו יתברך, הנו בבחינת מתנת חינם מרוב חסדו וטובו, לפיכך, נותן האיש החכם הירא ובעל הלבב הודאה עצומה להשם יתברך על כל הטובה שבורא עולמים נותן לו.

זהו, אגב, גם הפירוש של מקרא הביכורים המתחיל בגנות, "ארמי אובד אבי" וכו' ומסיים בשבח, "ויביאנו אל המקום הזה ויתן לנו את הארץ הזאת" וכו', כי זו היא ההודאה השלימה, לזכור בשעת היציאה מן הצרות את גודל המרירות והצער שהייתה מנת חלקנו, וכאשר מתבונן האדם על הטוב שנפל בחלקו על רקע הזיכרונות מתקופת היותו במיצר, הוא מתעלה ומודה מעומק ליבו בשמחה ובטוב לבב.

כאשר אביו שבשמיים יראה את ההודאה השלימה המתפרצת מתוך לב חכם ומבין, יתעורר לפניו יתברך הרצון להוסיף שפע רב על השפע שכבר נתן לאיש. ועל זה נאמר בהמשך הפסוקים "ושמחת בכל הטוב", ההודאה, תביא לכך שיושפע שפע רב בכל העולמות למעלה ולמטה, על כל סוגי הטובה הרוחניים והגשמיים.

ודומה, שהדברים נכונים ואמתיים גם בין האדם לחברו, אם נביט בעין טובה על כל טובה ולו הקטנה שקיבלנו מהזולת, וכמאמר חז"ל, "ולבן שיניים מחלב", שכל המלבין שיניו לחברו מעלה עליו הכתוב כאילו השקהו חלב, כן, חיוך קטן שהחבר, השכן חייך אלינו, אם נדע להודות על כך מקרב לב, וכל שכן על טובה גדולה יותר, אמירת יישר כח הבאה מבפנים והמשדרת כנות וההערכה לזולת, ועל אחת כמה וכמה אם זכינו לסיוע ולעזרה של ממש, כמה חובה כפולה ומכופלת עלינו להודות ולהוקיר טובה לזולתנו, בוודאי וללא ספק נגרום בזה לחברנו לרצות ולהוסיף רוב טובה על טובתו, ותרבה האהבה והאחווה ותתעצם ללא גבול.

ויהי רצון שיקויים בנו דברי בעל ה"נועם אלימלך" זיע"א, אדרבא, ותן בליבנו שנראה כל אחד במעלת חברינו ולא חסרונם.

ויהיו דברים אלו עלים לתרופה, לזכות ולהצלחת כלל ישראל ובכללם, לרפואת רבי יצחק בן ימנה, רבי שלמה בן שמחה, זילפה חיה בת רבקה, עיוש בן סבירסה, זאב בן שרה, רפואה שלימה רפואת הנפש ורפואת הגוף, אכי״ר.

בברכת שבת שלום ומבורך

צוריאל קריספל