חיות עליון מבורא יתברך בקרבו

כי עצם אדם בתולדתו להמשיך אחר הבלי הזמן ולהתגדל ולהתפאר, וצריך האדם הרוצה להמשיך חיות עליון מבורא יתברך בקרבו, כמו שאמר הכתוב (ישעיה נז, טו) ׳אשכון ואת דכא ושפל רוח׳, להמית את עצמיות טבעו שהוטבע בעת הולדו ולהיות שפל רוח בעיניו, וזה שאמר בגמרא על פסוק ׳מה ה׳ אלהיך שואל מעמך אל תקרי מה אלא מאה׳, והענין הוא, כי משה רבינו ע״ה לימד דעת את העם שאחזו את מדתו שאמר ונחנו מה, ועל זה שבחה התורה אותו שהיה עניו מכל האדם, אך שגם במדת הענוה יש כמה בחינות אשר לא טובים הרחוקין מן האמת כנודע להמסתכל בדבר זה, עד שיש כמה בני אדם אשר לפי ראות העין הן ענוותנין ולא נתקיים בהן אשכון את דכא, אך מפני שלא אחזו במדה זו על צד האמת, ולכן אמר משה רבינו ע״ה מה ה׳ אלקיך שואל מעמך מדריגת מ״ה, ודרשו רז״ל אל תקרי מה אלא מאה שצריך לאחוז מדה זו באופן שיכניס בו על ידי זה הא׳ אלופו של עולם לרמז על האמור.

(מאור עינים, חיי שרה)