צו את אהרן ואת בניו לאמר (ו, ב)

 

אין צו אלא לשון זירוז (רש"י)

 

היסוד הראשון של זריזות – מעשים!

 

כתב המסילת ישרים (פ"ז – בביאור חלקי הזריזות) "חלקי הזריזות שנים, אחד קודם המעשה ואחד אחרי כן, קודם התחלת המעשה הוא שלא יחמיץ האדם את המצווה, אלא בהגיע זמנה או בהזדמנה לפניו או בעלותה במחשבתו, ימהר יחיש מעשהו לאחוז בה ולעשות אותה ולא יניח זמן לזמן שיתרבה בינתיים, כי אין סכנה כסכנתו, אשר הנה כל רגע שמתחדש, יוכל להתעכב איזה עיכוב למעשה הטוב" וכו'.

 

"וכן תמצא כל מעשיהם של צדיקים תמיד במהירות, אברהם כתוב בו (בראשית יח) "וימהר אברהם האהלה אל שרה ויאמר מהרי" וגו', "ויתן אל הנער וימהר", רבקה, (שם כד) "ותמהר ותער כדה" וגו', וכן אמרו במדרש (במדבר פ"י) "ותמהר האשה" וגו', מלמד שכל מעשיהם של צדיקים במהירות, אשר לא יתנו הפסק זמן לא אל התחלת המצווה ולא אל השלמתה", עכ"ד.

 

לימדנו כאן רבנו הרמח"ל, כותב הגרש"ד פינקוס זצ"ל בספרו "תפארת שמשון" עה"ת, כי היסוד הראשון של זריזות הוא המעשים. באותו הרגע שעולה בדעת האדם לעשות מעשה, "ימהר ויחיש מעשהו"! מדוע? כי אין סכנה כסכנתו, אשר הנה כל רגע שמתחדש, יוכל להתחדש איזה עיכוב למעשה הטוב", ברגע אחד הוא עלול להפסיד הכל, כי בעולם יש הרבה מקרים, זוהי תכונת העולם.

 

ידועים דברי חז"ל, "בכל יום יוצאת בת קול מהר חורב ואומרת אוי להם לבריות מעלבונה של תורה" (שמות רבה פמ"א, ז), ובעלי עבודה כבר שאלו למי יוצאת מכך תועלת, מי בכלל שומע בת קול זו?

 

התשובה היא, קורה לפעמים שמתעוררים להתחזק בלימוד התורה או בקיום המצוות, אדם מחליט, אני אגמור את הש"ס, אתפלל יותר בכוונה, או אהדר יותר במצוות סוכה וכו', כל ההחלטות הללו נובעות מכח אותה בת קול, ואז, כשמתעוררים – צריכים לדעת לא להפסיד את הרגע, ומיד להתחזק למעשה, להשתדל לתרגם את ההחלטות למעשים בפועל, אבל באופן מיידי!

 

זוהי דוגמא של הפסוק, "קול דודי הנה זה בא מדלג על ההרים מקפץ על הגבעות", (שה"ש ב, ח), כביכול השי"ת ממהר את עולמו, מביא לשם התעוררות לשניה אחת, ומי שתופס אותו אז – הצליח, ואם לא – הפסיד, זהו זה, הוא כבר המשיך הלאה.

 

"פתחתי אני לדודי ודודי חמק עבר"

 

ענין זה של הזריזות שיש לתרגמה למעשים באופן מיידי, בעצם מפורש בפסוקים בשיר השירים (ח, ב-ן).

 

"קול דודי דופק פתחי לי אחותי תמתי", הקב"ה דופק על פתחינו, עם כל לשונות החיבה שישנן – אחותי, רעייתי, יונתי תמתי.

 

"שראשי נמלא טל קווצותיי רסיסי לילה", הקב"ה כביכול מבקש מכל יהודי, תכניס אותי הביתה, לתוך חייך, תלמד עוד דף גמרא.

 

ומה הייתה תשובתם של עם ישראל? שאינם רוצים? לא, התשובה הייתה, "פשטתי את כותנתי איככה אלבשנה רחצתי את רגליי איככה אטנפם" – כעת אני עייף, מחר בבוקר, דבר ראשון, אני פותח את הגמרא ומתיישב ללמוד בהתמדה…

 

אך הקב"ה אינו ממתין לנו, "דודי שלח ידו מן החור", ראיתי דרך החור שהוא הלך, "ומעי המו עליו" – כל כך רציתי להתקרב אליו.

 

ואז "קמתי אני לפתוח לדודי", הייתה שם תשובה גמורה, "וידי נטפו מור עובר" – מור ובשמים ריחם מגיע למרחוק, וכל זאת כדי לקרוא לדודי בחזרה, אך מה לעשות – "ודודי חמק עבר, נפשי יצאה בדברו בקשתיהו ולא מצאתיהו קראתיו ולא ענני".

 

זהו זה! אם איחרת ברגע – הפסדת הכל, נכון, עשית הכל, השתדלת והתחזקת, אבל הרכבת כבר נסעה -בלעדיך…

 

"אם תעזבני יום יומיים אעזבך" (ירושלמי ברכות פ"ט, ה"ה), אם אינך תופס אותי יום אחד, ישנם שני ימים שאני התרחקתי ממך, כי הרכבת ממשיכה הלאה, העולם מתקדם, כך מנהיג הקב"ה את עולמו.

 

לכן "זריזים מקדימים למצוות" (פסחים ד ע"א) הזריזות היא בבחינת הקדמה לקיום המצוות, כי בלעדיה לא שייך לעשות מצוות, הן פשוט 'בורחות'.

 

הזריזות – שירת הבריאה

 

מונח בדברים אלו יסוד גדול

 

בעצם, כל דבר בטבע אומר לנו מסר, "השמים מספרים כבוד א-ל ומעשה ידיו הרקיע" (תהלים יט, ב).

 

אחת התופעות המופלאות בטבע, היא העובדה שהשמש זורחת במזרח ושוקעת במערב, התנועה של השמש, זו אחת הראיות שהביאו המדענים לכך שהעולם סובב סביב עצמו.

 

טמון כאן מסר, השמש נעה ביום מליארדי ק"מ, ובעצם התנועה הזו הייתה צריכה לקחת כמה שנים, אך היא עושה זאת במהירות עצומה – מהירות האור, מאות אלפי שנים של אור נעה השמש בשניה!

 

זוהי המהירות של העולם, של הטבע, ואנו לא שמים לב אליה, מה היא באה ללמדנו?

 

הראשונים ביארו שהתנועה, המהירות הזו, עושה רעש גדול, כמו שאמרו חז"ל, "אלמלא קול המונה של רומי נשמע קול גלגל חמה" (יוצא כ ע"ב), כלומר, הרעש של רומי משקיט ומאפיל על הרעש של גלגל החמה, כי אכן מהלכה של השמש הוא רעש עצום.

 

הרעש הזה, התנועה הטבעית של השמש שהיא נעה במהירות – זוהי שירת השמש, כל מציאותה של השמש היא מחמת השירה.

 

כך מצינו בחז"ל (ילקו"ש יהושע רמז כב), "בשעה שעמד יהושע בגבעון ובקש לשתק את החמה, לא אמר שמש בגבעון עמוד, אלא "שמש בגבעון דום", אלא כל שעה שהוא מהלך הוא מקלס להקב"ה, וכל שעה שהוא מקלס יש בו כח לעמוד, לכך אמר לו יהושע, דום".

 

כלומר השירה עושה את ההילוך וההילוך הוא השירה, שני הדברים הם בעצם אחד.

 

ללמדנו, שהמהירות והזריזות היא שירת הבריאה.

 

העצה היחידה – תמשיך הלאה

 

פעמים רבות שואל האדם את עצמו, איך אוכל להעביר את חיי מתוך שירה, הרי חיי כה שבורים! כי מאחר ולאדם ישנה שייכות עם אנשים אחרים, קורה הרבה שפניו נפולות כי "הוא אמר לי", "החברותא לא בא היום", וכו' יש לנו סיבות שונות ומשונות לכך שפנינו נפולות, איך יוצאים מהמצב הזה?

 

ישנה עצה אחת אותה למדתי מאדם גדול כותב הגרש"ד פינקוס זצ"ל, פעם הייתי אצלו כשהייתה לי בעיה חמורה מאוד, ממש בעיה שהעיקה עלי זמן ממושך ולא ראיתי לה פתרון באופק.

 

סיפרתי לו מה אני עושה, ואז אמר לי, "לך הלאה", הסברתי לו שוב, "אבל אני לא יכול", והוא חזר על דבריו "לך הלאה", חמש פעמים אמרתי לו, "אבל…אבל…והוא ענה לי את אותה התשובה, "תמשיך הלאה"! עד שתפסתי את העצה שלו, תמשיך את החיים, אל תעצור!

 

הבעיה היא כשכואב לנו אנו נעצרים, "נעלבתי"!…וזו טעות! תמשיך הלאה, הגמרא לא תחכה לך אפילו שניה, תתפוס את הסברא, תתפוס את הקב"ה.

 

"ברח דודי…על הרי בשמים"

 

המביט מעט על ההיסטוריה רואה שהשינויים שהשתנו בעולם בעשורים האחרונים הם מהירים ומדהימים, פעם היה לוקח לשינוי כלשהו חמש מאות שנה, העולם כיום מתגלגל במהירות מסחררת.

 

ושמעתי בשם גדולי עולם כותב הרב פינקוס זצ"ל, שכיום בדורנו כבר איננו אוחזים ב"קול דודי הנה זה בא" וכו', זה היה מהחורבן ועד דורנו.

 

כיום אוחזים אנו כבר בפסוק שבסוף שיר השירים, "ברח דודי ודמה לך לצבי או לעופר האיילים", כביכול הקב"ה בורח מאתנו, לאן הוא רץ? "על הרי בשמים" – להביא לנו הרים של בשמים, הקב"ה רץ להביא את הגאולה, כביכול, אין לך זמן, מחכים לך הרים של בשמים, הרים מחכים לך!

 

ישנה רק עצה אחת, תרוץ, אין זמן לשטויות, אין זמן למשברים, אין זמן לכלום, הקב"ה בורח, "ברח דודי", לאן? להרי בשמים, אם אדם רץ אתו – יהיו לו גם הרי בשמים, ואם לא, אם יחליט לחכות למחר – מי יודע מה יהיה מחר.

 

זו העצה, אם רוצים לחיות חיים של שירה, מוכרחים לרוץ, לא להתעכב.

 

זה בעצם היסוד של מידות טובות, מישהו העליב אותך? יש לך קפידא על מישהו? ישנה עצה אחת בלבד, קום רוץ הלאה! אל תתעכב, אל תצעק, רוץ!

 

במשך חיי ראיתי זאת מציין הגרש"ד פינקוס זצ"ל, שאותם אנשים אשר אינם מתעכבים, אינם עושים רעש מכל דבר – הם צומחים ונעשים גדולי ישראל, רק אלו שיודעים לרוץ, להתקדם הלאה.

 

קרה משהו? לא הבנת את השיעור? לא נורא, תמשיך הלאה, "ברח דודי ודמה לך לצבי ולעופר האיילים", העולם רץ, החיים רצים, לא מחכים לאף אחד, אבל מי שהוא בר דעת – תופס את הרגעים ואת הזמן, ובעז"ה יזכה כביכול להגיע יחד עם הקב"ה לגאולה השלימה במהרה.

 

בברכת שבת שלום ומבורך

צוריאל קריספל