יט וְאַחֲרֵי-כֵן קָבַר אַבְרָהָם אֶת-שָׂרָה אִשְׁתּוֹ, אֶל-מְעָרַת שְׂדֵה הַמַּכְפֵּלָה עַל-פְּנֵי מַמְרֵא–הִוא חֶבְרוֹן:  בְּאֶרֶץ, כְּנָעַן.

פירש האור החיים: צריך לדעת למה הוצרך לומר 'ואחרי כן,' כי מובן הוא מסדרם של דברים שאח"כ הוא שקבר?
עוד למה הוצרך לומר פעם ב' 'ויקם השדה' ?

אכן הכתוב יכוון להודיע, כי היתה הקניה ככל משפטי הקנין, והוא אומרו 'ואחרי כן,' פירוש אחר ששקל אברהם לעפרון דמי
המערה, בזה סלק עפרון זכותו מעל הקרקע.
כמו שכתב רמב"ם פ"א מהל' זכיה ומתנה הי"ד וז"ל, שהעכו"ם מעת שלקח הדמים סלק רשותו וישראל לא קנה עד שיגיע שטר לידו, ונמצאו נכסים אלו כנכסי מדבר שכל המחזיק בהם זכה, ע"כ.
הרי שיועיל נתינת הממון שלא נשאר להעכו"ם זכות בה, ולזה תועיל לגמור הקניה ביד אברהם באמצעות החזקה שהחזיק בה במה שקבר בה את שרה. אבל אם היה קובר את שרה קודם, הגם שהיה נותן אחר כך כסף השדה, לא היה זוכה בנתינת הכסף לבדה כנזכר בלא חזקה, עכ"ל האור החיים.


מבואר, שאם היה אברהם עושה קודם הקנין חזקה בקרקע, ואח"כ נותן את המעות, לא היה קונה.
וצ"ע טובא, מהא דמפורש בשו"ע רמ"א חו"מ קצד ב' שאם החזיק קודם שנתן המעות, זכה לכו"ע.
ואדרבה, מש"כ האוה"ח שצריך ליתן המעות ואח"כ להחזיק, פלוגתת הפוסקים היא שם, וי"א שאם החזיק רק לאחר שנתן המעות לא מהני, ועכ"פ אם החזיק קודם נתינת המעות לכו"ע מהני ועיי"ש בביאור הגר"א.


עוד יש לעיין בדברי האוה"ח, כיצד הועילה הקבורה לקנין חזקה, הלא לכאורה כיון שקבורה היא מצות עשה כמבואר בסנהדרין מו, ב ובירושלמי)נזיר פ"ז ה"א.


איך תהא הקבורה חשובה הנאה מהקרקע, הלא מצוות לאו ליהנות ניתנו, וממילא לא יהא נחשב חזקה לקנות בהכי. ראה רש"י ר"ה כח,
א ד"ה לא  ודו"ק לפי"ז בקודם מתן תורה. עוד ראה מש"כ הפלתי סימן סג סק"ב בשם הפרשת דרכים, ודו"ק לפי"ז

עיון הפרשה שנה י"ד גליון קס"א חיי שרה תשע"ט