עשיר גדול היה נוהג לצאת מפעם לפעם לטייל בשוק לראות את מצב העם.

יום אחד לבש את מיטב בגדי המעצבים שלו נעל את הנעליים היוקרתיות ויצא לטייל.

אך הנה באמצע השוק , נעל ימין נקרעה.

מצא העשיר סנדלריה פשוטה נכנס פנימה. הסנדלר לקח את הנעל, חתך הדביק ותפר, העשיר בא לנעול את הנעל והנה הוא מבחין שהתפירה של הסוליה עקומה והתיקון מכוער.

 

“מה קורה לך, זאת לא עבודה של בעל מקצוע?” גער בו העשיר.

 

“אנא סלח לי” פנה אליו הסנדלר,”איש עני אנוכי ובקושי מתפרס למחייתי, יש לי תשעה ילדים והנה הבת הגדולה הגיעה לפרקה ואין לי במה לחתן אותה. ראשי מלא דאגות עד כי אינני מסוגל להתרכז בעבודה“.

 

מששמע זאת העשיר לקח אותו לביתו. ניגש העשיר לכספת הוציא משם כיכר זהב ואמר לו:

 

“כל פעם שתצטרך לחתן מישהו מילדך פרוס לך פרוסת זהב“.

 

אחז הסנדלר בהתרגשות בכיכר הזהב, הלך לביתו ושמר אותה במקום מסתור.

 

חבריו ומשפחתו הפצירו בו למכור את הכיכר ולהתחיל מאותו הרגע חיים חדשים. אך הוא הבטיח שרק לקראת חתונת הבת שלו הוא ישתמש בכיכר הזהב.

 

מאותו היום החל הסנדלר לעבוד בשמחה כשהוא חסר כל דאגה ליום המחר.

עד למרחקים שמעו על עבודתו המדויקת. והחלו לבוא אליו מכל הכפרים והעיירות שמסביב, כך קרה שבמשך הזמן הקים הסנדלר מפעל לנעליים והפך לאחד מעשירי הארץ.

 

יום אחד יצא הסנדלר העשיר לטייל בשוק והנה הוא רואה אדם ממרר בבכי.

 

מששאל אותו מה פשר הבכי ענה לו כך:"איש עני אנוכי ואין לו מה לאכול לא לי ולא לילדי"

 

מיד הזמין אותו לביתו ונתן לו את כיכר הזהב, “כשתצטרך כסף פרוס לך פרוסת זהב מכיכר זו מכור אותה וכך לא תצטרך לדאוג יותר” אמר לו הסנדלר העשיר.

 

אותו עני בכיין הביט בו בספקנות וכשהגיע לביתו חיש לקח את הפטיש הכה על כיכר הזהב ולהפתעתו גילה כי רק ציפוי דק של שכבת זהב הייתה בכיכר ומתחת למעטה הזהב הדק היה גוש ברזל חלוד.

 

המום וכעוס רץ לבית הסנדלר העשיר וקרא בכעס “למה רימית אותי, כיכר זו כולה ברזל ורק הציפוי שלה זהב“

 

התבונן הסנדלר באיש ובכיכר הברזל שבידו ולאחר רגע של שקט אמר לו – "מעניין גם אני קיבלתי ברגע של ייאוש את כיכר הזהב הזו אלא שהגישה שלי הייתה שונה משלך."

 

"אני האמנתי במתנה ואילו אתה הִטלת ספק במתנה אתה מבין?!" פנה הסנדלר לאיש “האמונה היא כיכר הזהב האמיתית ובזכותה הצלחתי להגיע למה שהגעתי“.

 

 

התמיהה הגדולה בפרשתינו היא:

מה מחזיק את הקשר בין יצחק לעשיו? כיצד יתכן שעשיו הבן שפרש מכבד את אביו באופן שכל אחד מאיתנו רק יכול ללמוד ממנו?

 

התורה נוקטת בשינוי לשוני מעניין הנמצא בפסוק שמגדיר את אהבת יצחק לבנו עשיו

 

"ויאהב יצחק את עשיו כי ציד בפיו ורבקה אוהבת את יעקב" (בראשית כה',כח')

מדוע התורה מציינת את אהבת יצחק לעשיו בלשון עתיד בשונה מאהבת רבקה ליעקב שנכתבה בלשון הווה?

תשובה מעניינת לשאלה זו ניתן להבין מדברי הספורנו ואור החיים על התורה:

יצחק אבינו ידע הטב שבנו עשיו איננו שלם כיעקב ועוד ידע יצחק מה שרבקה לא ידעה כי בנו עשיו צד אותו בפיו בשאלות הלכתיות ובדברי תורה.

למרות זאת יצחק בוחר לעשות פעולות המעוררות את הרגש והאהבה לבנו. הוא רואה קשר עתידי עם הילד ומשקיע שם.

אפילו כשיצחק מבין שבנו משקר עליו הוא בוחר לתת בו אימון להקשיב ולהסביר בצורה כנה ומאירת פנים.

הקשבה זו מחזקת מפעם לפעם את האהבה של יצחק לבנו עשיו.

הנלמד מפרשתינו:

 

ילדים נוטים לשקר כדי לחלץ את עצמם ממבוכה כלשהיא.

תופעת השקר תדירה יותר בקרב מתבגרים ובני נוער.ש

כשאנו כהורים ניגשים לילדינו המתבגרים עם ה"רגש ההורי" האחראי שצריך לדעת שהמתבגר שלנו חש בשתי פוזיציות שונות כאשר מצד אחד הוא עדיין מרגיש תלוי בנו וזקוק לעזרתינו אך מצד שני הוא חש את הצורך להיות "בזכות עצמו".

זו הסיבה שגורמת לו לשקר…

תכונת השקר היא תכונה שלילית העלולה לפגוע באמון הסביבה ובכנות של המתבגר כלפי עצמו.

במקום לתייג ולנקוב בכינויים העלולים לפגוע נאזין ל"סיפור" ונגלה אמפתיה.

לאחר שהקשבנו וחזרנו על הדברים נוכל להסביר למה "לא נראה לנו הגיוני" נוכל גם לשקף איך אנחנו מרגישים כשמשקרים לנו כדי לחשוף את המשקר לרגשותינו.

כך נחזק את הקשר עם ילדינו מבלי לפגוע באמון.

 

 

   🍷שבת שלום ומבורך🍷

נכתב לע"נ:

🖋️מו"ח ינון בן יחיאל.

🖋️סבי שמריה בן סעדיה.

🖋️סבי צדוק בן ניסים.