אז נס לא היה ופח לא מצאנו, וגם אם היה אז מה קרה?

אז נס לא היה ופח לא מצאנו, וגם אם היה אז מה קרה?

בדרך כלל כשאנחנו שומעים את המילה; ניסים, אנחנו ישר חושבים על מלאכים מתעופפים בשמים, רוח צפונית קורעת את הים, האוייבים עפים לכל עבר, אוכל מהשמים, מטמון מהמים וישראל זוכה במונדיאל.

אבל האמת הרבה פחות רומנטית.

אנחנו מתקרבים לחנוכה וחוץ מלאכול את הסופגניה שכככל שאוכלים ממנה יותר נעשים דומים לה יותר, יש כאן עוד משהו.

הרגנו מעטים את הרבים, יוונים נקבצו עלי, הרגתי את כולם מתפייט הפייטן.
אך האמת קצת אחרת.
– לא יוונים, סלווקים (אלא א״כ כל עם ישראל נסע לשחרר איזה בית המקדש באתונה בגלל איזה דיל מטורף)
– לא רבים ולא חזקים אלא אימפריה מרוסקת שכמעט לא עברה את אחוז החסימה.
– לא מעטים כ״כ אלא עם עזרה מהרומאים שחפצו לחזק את שליטתם ולרסק את האימפריות החלשות. הממלכה הסלאוקית איבדה למעשה את רוב כוחה ושטחה קודם לכן בעקבות עלייתה של האימפריה הפרתית במזרח הממלכה, כיבושי בית תלמי בדרומה של הממלכה, מלחמות אזרחים וירושה רבות, והתפשטותה של רומא למזרח החל מ-192 לפנה"ס.
אז איפה הנס?

נקפוץ עד ימינו אנו, חזרנו אחרי אלפיים (פחות, אבל אלפיים שנים לך תזכור…) שנות גלות לארץ ואירע הנס הגדול ובזכות כמה לוחמים הצלחנו להעיף גם את הלחי הראשונה לבריטים ובהגנה מטורפת אצל מטולה ועד הנגב, ייסדנו את מדינת היהודים ובארץ ישראל נולד העם היהודי (גם לא מדוייק, הוא נולד במדבר, במצרים, ארם נהריים או מסופוטמיה אבל לא בישראל וזו המיוחדות שלו ארץ ישראל היא לא נחשבת כארץ מולדת אלא כארץ ייעוד, אבל זה לא העניין כרגע)

אבל גם כאן, יש עוד משהו שמסתתר לנו.
אי שם בקצה אחר, הבריטים מפסידים ליפנים בקרב בסינגפור.
היפנים מתלהבים ומנסים לנצח את הבריטים גם בהודו.
הבריטים תלויים בהודו ובאמריקה.
צ’רצ’יל מבקש מרווזוולט לעזור לו. ואכן אמריקה שולחת עזרה אבל לא לפני שהיא מבהירה שהיא לא בדיוק עזר מציון, אלא בתנאי מפורש שהבריטים ילכו משם אחרי שהמלחמה נגמרת, בזכות זה היפנים מפסידים (כי לארה״ב יש אינטרס לנצח את היפנים, הנאצים והקומוניזם ועוזריהם משאר העמים)
הבריטים נשארים שנתיים שם למנוע מלחמה בין ההינדים למוסלמים שם.
שנתיים אח״כ ג׳ווהרלל נהרו מכריז על עצמאות הודו (1947) ובעצם מכריז על תום האימפריאליזם האירופאי במזרח, קצת קודם מכריזים על עצמאות פקיסטן וכשנה לאחמ״כ בורמה, שגם נחשבה לחלק מהראג' הבריטי, וציילון מקבלות את עצמאותן.

קצת אח״כ מכריזים על סיום המנדט בישראל ולא בגלל הכוח הישראלי, אלא בעיקר כי כבר אין לבריטים אינטרס לשמור את את הנתיב האסטרטגי (בין אסיה לאירופה) והקשר מתעלת סואץ להודו כי הם כבר פשוט לא שם והם לא בדיוק תרמילאים אחרי צבא שמחפשים רוחניות במזרח, כך שלא היה להם עניין להחזיק בארץ ישראל.
אז מה הנס הגדול?

אגב גם הסיפור של מצרים והרעב, מקורו בצירוף מקרים.
הרי איך ייתכן שהיה רעב במצרים, הרי היא שותה מהנילוס ולא כתוב שהנילוס יבש, עוד נשמע עליו בהמשך במכת הדם – אז מאיפה ואיך הגיע הרעב?

יוסף העניק לפרעה עצה להנצחת שלטונו. לעצה קוראים "ריכוזיות", זו מילת המפתח: תרכז הכל אצלך, האזרחים יהיו תלויים בך למחייתם, הם לא יוכלו למרוד.
איך עושים את זה? פשוט מאוד. אם עד כה היה לחקלאי 100% תבואה – מתוכה הוא אכל 50%, מכר לשכנו תמורת בשר ובגדים 40%, ואת עשרת האחוזים הנותרים זרע כדי שבשנה הבאה יהיו לו מחדש 100%. כך התנהל מחזור החיים בחברה החקלאית של הימים ההם. בא יוסף ואומר לפרעה: תתחיל לאגור תבואה, תייצר מחסור מלאכותי. ממילא לא יישאר להם מה לזרוע. את ה־50% חייבים לאכול, את ה־40% חייבים אבל אפשר להצטמצם, גם ב־10% יצטמצמו, ולאט־לאט, בתהליך שנפרס על פני שבע שנים, הם יישארו בקושי עם 50%. למה לאט־לאט? כדי שלא ירגישו, כדי שיתרגלו למחסור, אחרת ימרדו בך מיד בשנה הראשונה.
וכך לא היה רעב באמת, אלא רעב מלאכותי. יוסף הביא אותו וגרם לחלום פרעה להיות מציאותי. פרעה קפץ על הרעיון כי הוא נכון: ריכוזיות יוצרת רעב. תראו מה קרה בברית־המועצות ובווייטנאם, בוונצואלה, בקובה, ועוד. איך נוצר הרעב בכנען? מצרים הייתה בעבר אסם התבואה של המזרח התיכון, ואם במצרים חסר מזון הדבר גורם לעליית הביקוש גם בכנען. לעומת זאת, ליעקב – שלא חי במישור החוף ולא בעמק יזרעאל אלא בהר – לא חסרו פירות שגדלים בחקלאות ההר של כנען (הראיה – הוא שלח עם בניו מזמרת הארץ למצרים), רק תבואה שגדלה בעמקים של מצרים.
בהמשך מעלה יוסף רעיון נוסף – להעביר את העם מאדמתו. ממש כשם שהאשורים הגלו בסוף ימי בית ראשון את כל האומות, בא יוסף ומעביר אנשים ממקום למקום, ואז כולם תלויים בו. הוא נותן להם מעט זרע לזרוע, אבל אין להם עודפים והם הופכים לעבדים נרצעים של השלטון, הם חייבים את השלטון כדי לשרוד. לאנושות יש שני צרכים עיקריים: רוחני וגשמי. בחומרי־גשמי פרעה שולט באמצעות הריכוזיות, וברוחני דרך הכוהנים שניזונים ומקבלים כל מחסורם מבית המלך. מיום ליום פרעה מחזק את שליטתו בעם, וכך קצרה הדרך כדי שייסחף, יעוף על עצמו, וירגיש אלוקים.
לימים יוסף נפטר, ואיתו כל אותו הדור, ובמצרים מתרחשת הפיכה (יש שמקשרים זאת לבני ההיקסוס ששלטו במצרים בחיבור עם בני ישראל, אך רבים חולקים על השערה זו משום שאין התאמה בין השנים).

כך או כך, בהפיכה המצרית הכל מתהפך, מי שהיה למעלה נופל, וזה מתחיל לכאוב. לא סתם התחילו לשעבד את עם ישראל – יש כאן נקמה, ואם תרצו סוג של מידה כנגד מידה. המצרים, שקודם היו משועבדים ליוסף, הופכים למשעבדי בניו של יוסף. הוא הכריח אותם לעבור ברית מילה, והם אוסרים את ברית המילה בכל זמן השעבוד. הוא נתן לכוהנים חופש, והם נותנים לכוהנים – שבט לוי – חופש (שהרי כידוע שבט לוי לא שועבד ככל עם ישראל). הוא השתמש בריכוזיות כדי לספק אוכל לכולם בצורה שווה, אם תרצו – סוג של קומוניזם עתיק (ולא לחינם קומוניסטים רבים היו יהודים), והם משתמשים בזה נגד בני ישראל, עד שמגיע ארבה ואוכל את התבואה, הכהנים (הבכורות) מתים ופרעה מאבד את השליטה החומרית והרוחנית שלו בעם, וכך עם ישראל יוצא ממצרים.

גם בקריעת ים סוף, יש מדענים שהוכיחו שמספר צירופי מקרים של צונאמי, רעידת אדמה ורוח לילית, גרמו לים כביכול להיקרע (אתה מאמין בצירופי מקרים שאל אחד את חברו, לא ענה האחרון. וואו גם אני לא השיב לו, איזה צירוף מקרים…)

האמת שהכל נכון, אבל זו הנקודה העמוקה של הניסים, שאלוקים לא שובר את הטבע, אלא משתמש בצירופי מקרים הטיימינג המתאים.

חוק ליטלווד קובע כי אדם יכול לצפות פעם בחודש לחוות אירוע שהסתברותו הוא אחד למיליון דבר שנחשב לנס.
אבל השאלה החשובה היא לא מה הוא יחווה, אלא מתי ואם זה יעזור לו.

אוקי, אז קריעת ים סוף הייתה צירוף מקרים מדהים, אבל המדהים יותר זה שזה קרה בדיוק ברגע שעם ישראל היה צריך לעבור שם ובדיוק כשהמצרים הגיעו זה הסתיים.

גם בנוגע לחנוכה, אז הסלווקים מתפוררים ובדיוק אז לרומאים יש עניין לעזור לנו, אלוקי הטיימינג!
(ואגב, אנחנו לא חוגגים מלחמות וניצחונות, חנוכה מתחיל יום אחרי שהמלחמה נגמרה ובקושי מזכירים אותה, זהו חג של האור ולא של החושך)

גם פורים מגיע משרשרת של צירופי מקרים, בסך הכול יש כאן מלך בשם אחשוורוש שעורך מסיבה (זה לא חדש), כועס על אשתו (קרה, קורה ויקרה), הורג אותה (הנרי האחשוורושי), יהודייה תופסת את מקומה (סוג של בת של טראמפ), רוצים להרוג את כל היהודים (לצערנו עדיין הפרסים־האיראנים לא החליפו תקליט), מוצאים יהודי שעזר למלך (גם זה לא חדש), ובסוף המלך ההפכפך מתהפך שוב בשם האהבה (מובן, כמו בכל טלנובלה טובה).

וגם בארץ ישראל, הצלחנו לחזור בזכות טיימינג מדהים של מלחמת עולם אכזרית שמותירה את כל האימפריות רצוצות, הכל בלאגן, לאף אחד אין הרבה עניין בחבל הארץ הקטן שתמיד היה נתון לשלטון מתחלף של אימפריה אינטרסנטית, אם זה בבל, יוון, רומא, צלבנים, מוסלמים, ממלוכים, עותמנים או בריטים. רק ירושלים לבדה נכבשה 44 פעמים. אי אפשר להקים מדינה מסודרת במצב שברירי כזה.
אך כל הכוכבים הסתדרו, יותר נכון הכוכבים נפלו, היפנים, הבריטים ומי לא, וכך הצלחנו להעביר באו״ם החלטה עם רוב של 33 בעד, מה שכיום נחשב להזיה שונצואלה ובוליביה עם ברית המועצות יצביעו בעד ישראל, הרי גם אם ננסה להעביר החלטה שהאו״ם צודק באו״ם זה לא יעבור כי יש רוב אוטומטי נגד ישראל.
(אגב, יום לפני כ״ט בנובמבר 1947 הבדואי מוחמד א-דיב יוצא למכור את מגילות ים המלח שכתוב בהם שכבר אלפי שנה לאחור אלוקים הבטיח את הארץ לעם ישראל, מין צירוף מקרים שכזה)

לא רק הטבע הוא נס תדיר, אלא הנס הוא טבע נדיר!

יום צירוף המקרים שמח (לא יודע אם יש כזה יום, אבל אם אין, אז זה ממש צירוף מקרים שדווקא לזה לא יהיה)

"צירוף מקרים הוא הדרך של אלוהים להישאר אנונימי" (אלברט איינשטיין)