בס"ד

📖 *'דברי תורה לפרשת השבוע – 'תולדות':* 📖

– *"וְאֵלֶּה תֹּלְדֹת יִצְחָק בֶּן אַבְרָהָם אַבְרָהָם הוֹלִיד אֶת יִצְחָק" (כה יט).*
יֵשׁ לְדַקְדֵּק, דְּפָתַח בְּתֹלְדֹת יִצְחָק, וְהִפְסִיק וְאָמַר אַבְרָהָם הוֹלִיד אֶת יִצְחָק וְלֹא הִזְכִּיר תּוֹלְדוֹת יִצְחָק.
וְאֶפְשָׁר לִרְמֹז, מִשּׁוּם דְּקָיְמָא לָן עִקַּר תּוֹלְדוֹתֵיהֶם שֶׁל צַדִּיקִים מַעֲשִׂים טוֹבִים, כְּמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ"י גַּבֵּי 'אֵלֶּה תּוֹלְדֹת נֹחַ' (שם ו ט), וְגַם כָּאן בָּא לִרְמֹז, וְאֵלֶּה תֹּלְדֹת יִצְחָק, וּמַה הוֹלִיד, אַבְרָהָם הוֹלִיד אֶת יִצְחָק, כְּלוֹמַר הָרוֹאֶה אֶת יִצְחָק בִּקְדֻשָּׁה וַעֲנָוָה וְיִרְאַת ה' וְאַהֲבָתוֹ, הָיָה אוֹמֵר לֹא יָצָא זֶה כִּי אִם מֵאַבְרָהָם, שֶׁכָּךְ הֵם מִדּוֹתָיו. נִמְצָא לֹא הִזְכִּיר הַכָּתוּב כִּי אִם מַעֲשִׂים טוֹבִים שֶׁל יִצְחָק, שֶׁהֵם עִקַּר תּוֹלְדוֹת הַצַּדִּיקִים.
(רבנו יעקב אבוחצירא זיע"א – 'פיתוחי חותם')

– *"ואלה תולדות יצחק בן אברהם אברהם הוליד את יצחק"*
יצחק סבור היה תמיד שהוא אינו כלום, אלא "בן אברהם", תלה הכל רק בזכות אביו, ואברהם שוב היה חושב שלא עשה ולא פעל כלל בעבודת הבורא, ואין לו זכות מצד עצמו אלא זאת שהעמיד בן הגון "אברהם הוליד את יצחק".
זה היה דרכם בקודש, שהם לא ראו עצמם כדאים בעיניהם, אלא או זכות אבותם בידם, או זכות בניהם.
(הרה"ק ר' יחיאל מאלכסנדר)
📖 *"בֵּית מִדְּרַשׁ בוואצפ"* 📖

לחץ כאן
_*לצפיה בסטטוס,* ולמוגנים, וכן לקבלת התוכן  ברשימת תפוצה, שלחו 🥏 למספר_
http://wa.me/972546481400‏

– *"אַבְרָהָם הוֹלִיד אֶת יִצְחָק"*
כָּתַב רַשִׁ”י: לְפִי שֶׁהָיוּ לֵיצָנֵי הַדּוֹר אוֹמְרִים מֵאֲבִימֶלֶךְ נִתְעַבְּרָה שָׂרָה וכו'.
צָרִיךְ לְהָבִין "שֶׁהָיוּ רִשְׁעֵי הַדּוֹר אוֹמְרִים" הָיָה לוֹ לוֹמַר? וּמָה הַלָּשׁוֹן אוֹמְרִין "לֵיצָנֵי"?
וּפֵרֵשׁ מָר זְקֵנִי אב"י אָבִי כמוהר"ר יְשַׁעְיָה זלה"ה, דְּאֵלוּ לֹא הָיוּ רְשָׁעִים, וְיָדְעוּ כִּי יִצְחָק נוֹלַד מֵאַבְרָהָם, רַק כִּי בַּעֲבוּר שֶׁהִתְפַּלֵּל אַבְרָהָם אָבִינוּ ע"ה עַל אֲבִימֶלֶךְ, נִפְקְדָה שָׂרָה [שֶׁכֵּן הַמִּתְפָּלֵל עַל חֲבֵרוֹ נַעֲנֶה תְּחִלָה]. ְזֶה שֶׁאָמְרוּ "מֵאֲבִימֶלֶךְ" – מִסִּבַּת אֲבִימֶלֶךְ נִתְעַבְּרָה שָׂרָה, וּרְצוֹנוֹ לוֹמַר מֵאַבְרָהָם.
אַךְ מַפְקֵי לָהּ בִּלְשׁוֹן לֵיצָנוּת, וּפְתָאִים עָבְרוּ וְסָבְרוּ שֶׁהוּא כִּפְּשָׁט הַדְּבָרִים, לָכֵן צַר קְלַסְתֵּר וכו'. עַד כָּאן שָׁמַעְתִּי כַּד הֲוִינָא טַלְיָא [בִּהְיוֹתִי צָעִיר].
וְאַחַר כַּמָּה שָׁנִים נִדְפַּס סֵפֶר "טִירַת כֶּסֶף" וְרָאִיתִי שֶׁפֵּרֵשׁ כָּךְ לְפִי הָרָשׁוּם בְּזִכְרוֹנִי.
(החיד"א – נַחַל קְדוּמִים)

– *"אברהם הוליד את יצחק" (כה, יט)*
אמרו חז"ל: "איזהו חכם, הרואה את הנולד" (תמיד לב, א).
מן הנולד, הבן, אפשר להכיר את האב.
(הרה"ק רבי בונם מפרשיסחא)

– *"ויחפרו עבדי יצחק בנחל" (כו, יט)*
הסביר החפץ חיים זצ"ל שעניין הבארות אשר חפר יצחק מלמדנו, שלעולם לא ירפה האדם ידיו מלהמשיך את העסק אשר התחיל אל ייאוש ואל כשלון. שהרי יצחק אבינו חפר ולא מצא מים, חפר באר אחרת עד שמצא מים, והם רבו עליה, חפר באר אחרת, וכך המשיך במלאכת החפירה, עד שסוף סוף חפר ומצא באר שלא רבו עליה וקרא את שמה רחובות.
כן הדבר בכל העניינים החומריים והרוחניים, הן במסחר והן בלימוד התורה. ואם מישהו אינו מצליח בתחילה בלימודו, אל יעזוב את התורה, כי סוף הכבוד לבוא, ואם נכשל תחילה, לבסוף יעמוד על אמיתתה.

– *"וילכו מאתו בשלום" (כו, לא)*
אומר הרבי ר' בונים ז"ל שלכך מסוגל רק גוי כאבימלך, שהיה אצל יצחק, אפילו אכל איתו יחד, ולבסוף הלך ממנו "בשלום", שבע רצון עם עצמו… יהודי כשהוא בא לביתו של צדיק, הרי לבו נשבר בקרבו עד שאיננו מוצא מקום לעצמו…
📖"בֵּית מִדְּרַשׁ בוואצפ"📖

– *"וַיֶּעְתַּר יִצְחָק להוי"ה"*
רָאשֵׁי תֵּבוֹת וְסוֹפֵי תֵּבוֹת גִּימַטְרִיָּא "קָרְבָּן" עִם הַכּוֹלֵל, שָׁם רֶמֶז שֶׁהִקְרִיב קָרְבָּן כְּמוֹ שֶׁכָּתַב בַּזֹּהַר (דַּף קל"ז ע"א) "דְּקָרִיב קָרְבָּנָא וְצַלִי עָלַהּ". עַיֵּן שָׁם. (החיד"א – פְּנֵי דָוִד)

– *"לְנֹכַח"*
גִּימַטְרִיָּא גֵּיהִנָּם, הָיָה מִתְיָרֵא שֶׁאִם לֹא הָיוּ לוֹ בָּנִים, הָיָה רוֹאֶה פְּנֵי גֵּיהִנָּם. וְכֵן אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בְּחִזְקִיָה, לְפִי שֶׁלֹּא הָיוּ לוֹ בָּנִים, נֶאֱמַר כִּי מֵת הוּא בָּעוֹלָם הַזֶּה וְלֹא יִחְיֶה לָעוֹלָם הַבָּא. רַבֵּנוּ אֶפְרַיִם בִּפְרִישָׁתוֹ [בְּפֵרוּשׁוֹ] כְּתִיבַת יָד. וְאַגַּב שִׁטְפֵיה [וְדֶרֶךְ מֵרוּצָתוֹ] כָּתַב כֵּן, דִּלְשׁוֹן הַשַּׁ"ס פֶּרֶק קַמָּא דִּבְרָכוֹת מִשּׁוּם דְּלָא עָסַקת בְּפִרְיָּה וְרִבְיָּה, וְהַיְנוּ שֶׁלֹּא נָשָׂא אִשָּׁה כַּמְבוֹאָר שָׁם. אִיבְרָא [אָמְנָם] דְּמִי שֶׁאֵין לוֹ בָּנִים, גַּם כֵּן מִילָתֵיה אֲמוּרָה בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ.
(החיד"א – נַחַל קְדוּמִים)

– *"ותהר רבקה אשתו" (כה, כא)*
שאל הגאון רבי חיים שמואלביץ זצ"ל מדוע לא עומדים בפני אשה הרה הנכנסת לחדר? והרי בבטנה נמצא תלמיד חכם בקנה מידה עולמי היודע את התורה כולה, למה לא נעמדים מפניה?
ותירץ, שכיון שתורה זו באה ללא עמל, תורה זו איננה שלמה, וזו גם הסיבה שרצה יעקב לצאת לאוויר העולם, ולא ללמוד מפי המלאך, כדי שיוכל לזכות בתורה מתוך עמל ויגיעה ולהגיע לשלמות התורה.
📖"בֵּית מִדְּרַשׁ בוואצפ"📖©️

– *"וַתַּהַר רִבְקָה אִשְׁתּוֹ"*
"וַתַּהַר" אוֹתִיּוֹת "תּוֹרָה". אָמְרוּ בַּעֲלֵי הַסּוֹד כְּמִנְיָן לֵילוֹת שֶׁלוֹמְדִין בָּהֶן תּוֹרָה, כָּךְ יְמֵי הֵרָיוֹן שֶׁל אִשָּׁה, מט"ו בְּאָב עַד ט"ו אִיָּר, וְסִמָּנוֹ "זֶרַ"ע יַעַבְדֶנּוּ", כִּי ט' חָדְשֵׁי עִבּוּר, הֵם ר"ע יָמִים, והז' שֶׁל הַמִּילָה, וְאָז יַעַבְדֶנּוּ בְּמִצְוָה. רַבֵּנוּ אֶפְרַיִם בְּפֵרוּשׁוֹ כְּתִיבַת יָד.
(החיד"א – נַחַל קְדוּמִים)

– *"ויתרוצצו הבנים" (כה, כב)*
יעקב לא היה יכול לצאת בעברו על פתחי תורה, משום שעשו הבכור חסם לפניו את הדרך, אבל מי עיכב ביד עשו מלצאת בעברו על פתחי עבודה זרה? אלא שעשו היה מוכן לוותר אפילו על העבודה זרה שלו ובלבד שלא להניח ליעקב להגיע אל פתחי התורה.

– *"הלעיטני נא מן האדום האדום הזה וגו' על כן קרא שמו אדום" (כה, ל)*
רואים מכאן הערה נפלאה, "שם טוב" זוכים רק על ידי השתדלות נמרצת של הרבה שנים, כמו באברהם עד תשעים ותשע שנים לא זכה לשם אברהם, וכן אצל יעקב רק כשנלחם עם המלאך זכה לשם "ישראל". ולעומת זאת "שם רע" תיכף יגיע אל הראוי לו, וכמו שמצינו כאן ממעשה פעוט זה כבר נקבע שמו "אדום".
(רבי שלמה בלוך זצ"ל, מתלמידי החפץ חיים זצ"ל)

– *"וַיִּמְכֹּר אֶת בְּכֹרָתוֹ לְיַעֲקֹב"*
אַבְרָהָם אָבִינוּ ע"ה הָיָה לוֹ חֶרֶב שֶׁחָקוּק עָלֶיהָ שֵׁם הַמְפוֹרָשׁ, וּנְתָנָהּ לְיִצְחָק וְיִצְחַק לְיַעֲקֹב. וְעֵשָׂיו כְּשֶׁהֻצְרַךְ לְהִלָּחֵם עִם נִמְרוֹד, מָכַר בְּכוֹרָתוֹ לְיַעֲקֹב בִּשְׁבִיל אוֹתוֹ חֶרֶב שֶׁהָיָה שָׁוֶה מָמוֹן הַרְבֵּה. וְהַלֶּחֶם וְהַעֲדָשִׁים שֶׁנָּתַן לוֹ, לֹא הָיָה אֶלָּא לְקַיֵּם הַמֵּכֶר (אִמְרֵי נֹעַם פָּרָשַׁת תּוֹלְדוֹת). וּבָזֶה יִתְפָּרֵשׁ "אֲשֶׁר לָקַחְתִּי מִיַּד הָאֱמֹרִי בְּחַרְבִּי".
(החיד"א – מִדְבַּר קְדֵמוֹת, עֵרֶךְ חֶרֶב)
📖"בֵּית מִדְּרַשׁ בוואצפ"📖

– *"ויהי כי זקן יצחק ותכהין עיניו" (כז, א)*
אברהם גירש את ישמעאל מביתו, טיהר את הבית מכל טומאה, וכך הייתה לו מנוחה לעת זקנותו ויכול היה להכניס את רבקה לביתו. אבל יצחק לא גירש את עשו מביתו ולפיכך החלה לעת זקנותו תקופה אחרת בבית, עד אשר כהו עיניו למראה התנהגותו של עשו עם נשיו, ויעקב נאלץ לברוח משם. אם אינך מגרש את עשו, בסופו של דבר ייאלץ יעקב לברוח מביתך…

– *"בעבור תברכך נפשי" (כז, ד)*
סיפר הגאון רבי שמואל הלוי וואזנר זצ״ל: בצעירותו כשלמד בישיבת חכמי לובלין אצל הגאון רבי מאיר שפירא זצ״ל, אירע פעם שהיתה בלילה הפסקת חשמל ועלטה שררה בכל מבנה הישיבה.
מתוך תשוקתו ללמוד, נעמד ליד החלון ולמד לאור שבקע מהרחוב.
והנה לפתע נכנס ראש הישיבה, רבי מאיר שפירא, להיכל הישיבה, וראהו כיצד מתאמץ ללמוד. הוא התרגש מאד ובירכו שלא יצטרך להרכיב משקפיים במשך כל ימי חייו. וכך הוה.

– *"ותקח רבקה את בגדי עשו בנה הגדול וגו' ותלבש את יעקב בנה הקטן" (כז, טו)*
מצאנו בעוד מקומות בפרשה שהתורה מדגישה שיעקב הוא הקטן ועשו הוא הגדול. מסביר האדמו"ר מבוסטון שהמציאות היא שתינוק בן יומו הכל שמחים בו, וזקן במושב זקנים עצובים בו. ההבדל ביניהם הוא שלתינוק יש עתיד שיכול לגדול, לעומת הזקן שאין לו כבר עתיד לגדול, וע"כ עשו נקרא בנה הגדול כיון שהוא כבר גמור ואין לו עוד עתיד לגדול, אבל יעקב הוא בנה הקטן שיש לו עוד עתיד גדול עד למאוד, והוא גדל כל הזמן.

– *"ותקח רבקה את בגדי עשו בנה הגדול… ותלבש את יעקב בנה הקטן" (כז, טו)*
לשם מה מציין כאן הכתוב, כי עשו היה "בנה הגדול" ויעקב היה "בנה הקטן"? ברם, היה זה ניסיון מצד רבקה, לראות אם עצתה תצליח אם לא. היא נטלה את בגדיו של עשו, אשר מלבד גילו הרי גם במבנה גופו היה יותר גבוה ורחב מיעקב, וניסתה להלבישם על יעקב הקטן, לראות אם יהלמו אותו, ואמנם לבסוף כך היה: "ו-ת-ל-ב-ש את יעקב בנה הקטן" – הבגדים הלמו כאילו אלה בגדיו שלו ונתפרו לפי מידתו…
(יסוד התורה)

– *"ויאמר עשו בלבו יקרבו ימי אבל אבי ואהרגה את יעקב אחי" (כז, מא)*
שמעתי לפרש בדרך צחות הטעם שאמר עשו יקרבו ימי אבל אבי ואהרגה את יעקב אחי, דלכאורה אם היה בדעתו להרגו אמאי ביקש להמתין עד ימי אבל אביו, אלא עשו חשב בלבו באם יהרוג עכשיו את יעקב אחיו, ירננו עליו הבריות ויאמרו היתכן שיקום אח להרוג את אחיו על לא עוול בכפיו, כמו מעשה קין שנשאר לדיראון עולם, ע"כ עלה במחשבתו עצה, ימתין עד שימות אביו ובשבת שקודם היארצייט יבוא לבית המדרש עם יעקב אחיו ומן הסתם יכבדו את יעקב להתפלל לפני העמוד ולומר קדיש, ובעלייה לתורה יתנו לו את המפטיר, ואז יהיה מקום לתגרה שכל אחד מהם ירצה את העמוד והמפטיר ויריב עימו ובמבוכה זאת יהרוג את יעקב, ובמעשה זה יקומו אנשים לצדו של עשו על מסירות נפשו לכבוד אביו, וזהו יקרבו ימי אבל אבי, ובהזדמנות זו, אהרגה את יעקב אחי, כדי שבמעשה המרמה הזה עוד ידברו לשבחו.
(שיח יעקב יוסף)
📖"בֵּית מִדְּרַשׁ בוואצפ"📖

– *"יקרבו ימי אבל אבי ואהרגה את יעקב אחי" (כז, מא)*
לכאורה לשון אבל הוא תמוה שהיה לפסוק לכתוב ימי פטירת אבי שאז יוכל עשו להרוג את יעקב?
ותירץ בעל הכלי יקר כי כל זמן שיעקב היה עוסק בלימודו היה עשו יודע שיש מלאך ששומר ומגן עליו שלא יוכל להזיקו, אך מרגע שיקרבו ימי אבל יצחק הרי יעקב יהיה אבל שכידוע אסור בלימוד התורה וממילא יוכל להורגו.

– *"יקרבו ימי אבל אבי ואהרגה את יעקב אחי" (כז, מא)*
יש לפרש שכוונת עשו הרשע הייתה: אם אהרוג את יעקב עכשיו, אצטרך להתאבל עליו, וכשימות אבי גם כן אהיה מחויב להתאבל פעם אחרת. מוטב שאמתין עד שיקרבו ימי אבל אבי, ואז אהרגנו ואתאבל על שניהם פעם אחת ולא ב' פעמים.
(ש"ך על התורה)

– *"עֵקֶב אֲשֶׁר שָׁמַע אַבְרָהָם בְּקֹלִי"*
אֶפְשָׁר לִרְמֹז דְסוֹפֵי תֵּבוֹת "עֵקֶב אֲשֶׁר שָׁמַע אַבְרָהָם", הוּא "מְעָרֵב", שֶׁהָיָה מְעָרֵב עֵרוּבֵי תַּבְשִׁילִין, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ זַ"ל מִדְרָשׁ שׁוֹחֵר טוֹב עַל פָּסוּק זֶה. עַיֵּן שָׁם בְּרֹאשׁוֹ. עוֹד אֶפְשָׁר דְּרָמַז שֶׁשָּׁמַר עֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת שֶׁבָּהֶם עק"ב תֵּבוֹת, כְּמוֹ שֶׁכָּתַב פַּעְנַחַ רָזָא פָּרָשַׁת עֵקֶב. וְזֶה רֶמֶז "עֵקֶב" כְּלוֹמַר עֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת אֲשֶׁר שָׁמַע אַבְרָהָם בְּקוֹלִ"י, כִּי פִּי ה' דִּבֵּר עֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת אֶל כֹּל יִשְׂרָאֵל.
(החיד"א – פְּנֵי דָוִד)

*שבת שלום ומבורך וחודש טוב!*

*לע"נ:*
*סבי היקר חיים בן מרסדס ז"ל, נלב"ע יט' בסיון תשפ"א, תנצבה"א.*

📖 *"בֵּית מִדְּרַשׁ בוואצפ"* 📖

לחץ כאן
_*לצפיה בסטטוס,* ולמוגנים, וכן לקבלת 📖 *'דבר תורה לפרשת השבוע'* 📖 ברשימת תפוצה, שלחו 🥏 למספר_
http://wa.me/972546481400‏