יש להבין מדוע מכירת הבכורה היא תופסת והרי עשיו היה במצב של פיקוח נפש שאפילו לא היה לו כח לאכול בכוח עצמו וביקש מיעקב הלעיטני נא ואפילו שזה לא היה מבושל כל צורכו וא"כ איך הועילה המכירה. ובמיוחד עפ"י האמור בגמרא בבא קמא באותו אחד שברח מבית האסורים ורב החובל רצה ממנו תשלום גבוהה יותר כי הבין את מצוקתו ופסקו לו לשלם כרגיל משום ניצול המצב וא"כ יעקב לכאורה ניצל את המצב ומדוע המכריה קיימת?

ונ"ל שאם עשיו אכן היה טוען זאת ייתכן שהיה צד לדון אך מאחר שכתוב ויאכל וישת ויבז עשיו את הבכורה משמע שגם אחרי שהוא שבע ויצא מהפיקוח נפש הוא מגלה שהבכורה לא חשובה לו והמחיר שלה שווה לדעתו פחות מנזיד עדשים א"כ הוא עצמו גילה לנו שאין לבכורה ערך ולכן המכירה תופסת.