דבר תורה לפרשת מקץ

כאשר אחיו של יוסף ירדו למצרים ופגשו את יוסף,  התורה מתארת זאת במילים "ויכר יוסף את אחיו

והם לא הכירוהו"

כמו בכל עניין בתורה גם בפוסק הזה יש משמעות עמוקה.

אחיו של יוסף "לא הכירוהו" – הם לא העלו על דעתם שאדם זה, המשמש משנה למלך ושכל טרדות השלטון מוטלות עליו, יכול להיות אחיהם.

הם לא יכלו לדמות בנפשם, שאדם יכול להישאר דבק בקדושה, כשהוא שקוע כל – כך בעשייה גשמית בכל ענייני העולם הזה. בעולם המושגים שלהם דרך כזאת לא הייתה אפשרית. לכו היו בטוחים שלפניהם איש מצרי.

דרך זו של יוסף הצדיק הי למעשה תכלית כל הבריאה. אם היהודי מסתגר עם עצמו או מתבודד במערה, אמנם הוא יוצר לעצמו את התנאים הטובים ביותר כדי לעבוד את הבורא לעומת זה שיהודי חי בתוך העולם וטרדותיו ואף – על – פי – כן חי כיהודי, בלי לוותר או להתפשר על אמונתו – הוא מחדיר את אור האמונה והקדושה לתוך העולם הזה.

אין זו עבודה קלה, אבל עם – ישראל כולו נקרא לעיתים בשם 'יוסף', וממנו אנו שואבים כוחות להצליח במשימה זו.

שבת שלום וחנוכה שמח.

דביר קריספל. בשם נריה אדלר.