אחת הדרכים החשובות ביותר להצלחה בעבודת השם היא להיזהר שיהא ראשית היום כולו מוקדש ומיוחד להקב״ה.

וראינו בפרשת ביכורים שיש חיוב לתת לה' את הראשית מכל דבר, וזה מפני שבטבע העולם הראשית הוא החביב והמעולה,

והוא היסוד לכל מה שבא אחריו, ועל האדם לכוף את יצרו ולתת דוקא את המובחר והחביב לה'. שהרי כשהבורא ברא את העולם והוציאנו ממצרים זכה ממילא מעיקר הדין לכל ראשית, מבכור אדם ובהמה, מן הפירות וראשית עריסותיכם, וכן ראשית הגז.

ומה הדבר היקר ביותר להאדם? החיים עצמם, כל ימי חלדו עלי אדמות.

וגם כאן צריך שיהא הראשית – היינו הבוקר שהוא ראשית כל היום, קודש לה' לבדו. וכך כתוב בפרשת בלק: ״הן עם כלביא יקום וכארי יתנשא״, ומפרש רש"י: ״כשהן עומדים משנתם שחרית, הן מתגברין כלביא וכארי לחטוף המצוות, ללבוש טלית ולקרוא את שמע ולהניח תפילין".

בטבע העולם כשהאדם מתעורר בבוקר הוא קם בכוחות מחודשים ומוצא שגם העולם כולו מחודש ושמח, "חדשים לבקרים", וזה זמן המסוגל מאוד להצליח בכל דבר ודבר. ובזמן הזה בדרך כלל האדם רעב אחרי שינת הלילה ותאב לחטוף איזה משהו לאכול,

ואולי גם לשוחח קצת ולשמוע מחדשות העולם, אבל עם ישראל מתגברים ומקדישים את השעה היפה ביותר ביום, ומקיימים בה מה דכתיב "קרבן ראשית תקריבו אתם לה׳״, ואז התפלה והמצוות הם כקרבן חביב שעולה כליל לריח ניחוח ופותח שערי שמים לכל ההצלחות לכל היום.

והובאה עצה נפלאה בספרי הקדמונים , שאם רוצה האדם שתהא עבודת הבוקר שלו עבודה מעולה בכוונה ובדביקות, שישמור מלדבר שום שיחת חולין מהרגע שהוא קם עד אחר תפלת שחרית, ואה״נ לא כולם יכולים לעמוד בזה, אבל מי שמתרגל בזה ודאי יראה תועלת עצומה לכל תפלת הבוקר, וממנה ימשך לכל היום,

שבטבע הדברים שהכל נמשך אחרי הראש, וכאשר הראשית היא טובה, כל היום יהיה בטובה ובהצלחה. וכן כתבו בשם הר״ח מוולוז'ין, דבר מנוסה כשישכים אדם בבוקר ויקבל עליו ביום ההוא עול תורה באמת ובלב תמים וכו', אז יסורו ממנו הביטולים ובוודאי יצליח ביום ההוא בתורה, וכפי חיזוק ההסכמה כן יעזרהו ה' בו ביום וכן יסורו הטרדות ממנו.

(נפש שמשון – אגרות ומאמרים – עמוד פז)