פרשת ויקהל

"וַיָּבֹאוּ כָּל-אִישׁ אֲשֶׁר-נְשָׂאוֹ לִבּוֹ וְכֹל אֲשֶׁר נָדְבָה רוּחוֹ אֹתוֹ הֵבִיאוּ אֶת-תְּרוּמַת יְהוָה לִמְלֶאכֶת אֹהֶל מוֹעֵד וּלְכָל-עֲבֹדָתוֹ וּלְבִגְדֵי הַקֹּדֶשׁ" [לה, כא]

מבואר בפרשתינו שהיו מעם ישראל כאלו שהתנדבו לתרום למשכן, והיו כאלו שהתנדבו לבוא לעבוד ולייצר את המשכן, אדניו בריחיו קרסיו וכל כליו.

ולכאורה יש להתבונן, איך היו מבני ישראל אנשים שידעו לעשות את המלאכות הללו, הרי כל ימי חייהם עסקו רק בעבודת פרך במצרים, ואיך ידעו לעסוק בעבודות עדינות של זהב וכסף?

אלא שחייבים לומר – שמשמים ניתן לאותם האנשים את הכישרון והידע איך לעשות כל דבר – בדרך נס, וכן כתב בפירוש הרמב״ן:

’והנה הוא פלא שימצא בהם אדם חכם גדול בכסף ובזהב ובחרושת אבן ועץ וחושב ורוקם ואורג כי אף בלומדים לפני חכמים לא ימצא בקי בכל האומניות כלם והיודעים ורגילים בהם בבא ידיהם תמיד בטיט ורפש לא יוכלו לעשות בהן אומנות דקה ויפה. ועוד שהוא חכם גדול בחכמה בתבונה ובדעת להבין סוד המשכן וכל כליו למה צוו ואל מה ירמוזו [דהיינו שידע גם לעשות במציאות את כל המשכן, ועוד יותר מזה שידע להבין את טעם הציווי ומה עומק הרמז] ולכן אמר השם למשה שיראה הפלא הזה וידע כי הוא מלא אותו רוח אלהים׳ [לא, ב]

ולפי זה יש להתבונן, מדוע דווקא אותם האנשים זכו שהם קיבלו סייעתא דשמיא לדעת לעשות את כל המלאכות בזהב ובכסף וחושב ורוקם ואורג? מה ייחודם של אלו על פני שאר בני ישראל?

עונה הרמב"ן תשובה נפלאה:

התשובה היא במילים – "כל איש אשר נשאו ליבו"!

וטעם – אשר נשאו לבו לקרבה אל המלאכה, כי לא היה בהם שלמד את המלאכות האלה ממלמד, או מי שאימן בהן ידיו כלל, אבל מצא בטבעו שידע לעשות כן, ויגבה לבו בדרכי ה' לבא לפני משה לאמר לו אני אעשה כל אשר אדני דובר. [לה, כא]

זאת אומרת שכל ייחודם של אלו שעברו בעבודת המשכן היה הרצון לבנות משכן לקב״ה – למרות שהם לא ידעו איך עושים את זה – אבל רצון עז בער בהם לבנות בית לה׳ – ולכן קיבלו במתנה את החכמה והידע לבנות את המשכן.

מבואר בדברי הרמב״ן יסוד נפלא – לפעמים הקב״ה מבקש ממך לעשות משהו שאין לך בכלל יכולת. משום שהדרישה היא כלל לא על המעשה אלא רק הרצון שלך, ואח״כ הידע ומעשה בעצמו זה כבר סייעתא דשמיא!

לאל גומר עלי!

שבת שלום ומבורך!

https://chat.whatsapp.com/JIwGiNpOXbd7NTES1EQrPd