על הפסוק "ישקני מנשיקות פיהו" (שה"ש א, ב), שואל הגר"א, למה נאמר "נשיקות" לשון רבים? והוא מבאר, כי הקשר של אשה לבעלה מבוסס על שני עיקרים,

על קשר האשה לבעלה ועל התרחקותה מאחרים. יסוד זה כלול בשתי הדברות הראשונות – "אנכי ה'" – שזוהי האהבה של עם ישראל לקב"ה, ו"לא יהיה לך" – התרחקותם מאחרים. שני עיקרים אלה הם הכרחיים ובסיסיים,

ההתרחקות מאחרים היא תנאי בל יעבור מלבד הקשר עצמו – אין קשר ללא פרטיות.

אם אנו מערבים בחיינו גורמים נוספים, אין כאן אהבה לקב"ה! כמובן שצריך לאכול, ישנם צרכים גופניים, ישנה משפחה – אבל להתחבר לעבודה זרה ?! להבלי העולם הזה ?! לא רק שיש כאן פגם בנשמה,

אלא הדבר מנוגד לכל מהות הקשר עם הקב"ה, של אהבת ה'! נצייר לעצמנו, חתן וכלה יושבים בחדר יחוד, לפתע נכנס איזה גוי ואומר: "אני אשב בצד… לא אפריע לכם"… הימצאותם של אחרים בחדר יחוד מנוגדת לכל המהות של היחוד! אם רוצים לאהוב את הקב"ה יש להוציא את כל הדברים החיצוניים.

ראיתי פעם ביום כיפור, ברגע הנשגב ביותר, כשכולם כורעים ומשתחוים בסדר העבודה שבמוסף, יהודי כורע על גבי עיתון ומתחיל לקרוא בו! אילו היינו שואלים אותו: "מה אתה עושה"?! הוא לא יבין – "אני? אני רק קורא עיתון כשר… מה, אסור״?! אמת, אין כאן "איסור", אבל עכשיו זה זמן של "יחוד"! ודברים חיצוניים מנוגדים בתכלית לכל המושג של יחוד.

יש לנו נשיקה של "אנכי ה' אלקיך", שהיא באה לידי ביטוי בברכות שאנו מברכים – להודות לקב"ה על הדברים הנפלאים שהוא נתן לנו; על העינים, על הדעת, על הילדים. "פוקח עורים… מלביש ערומים"… "הזן את העולם, כולו בטובו – בחן – בחסד – ברחמים"… אבל קודם כל – "לא יהיה לך אלהים אחרים על פני"!

עלינו להוציא מתוכנו כל דבר שאינו שייך לקדושה, כל דבר הסותר למהותו של הקשר והאהבה בינינו לבין הקב"ה. ועלינו לזכור שכשם שלדברים שבקדושה יש השפעה ארוכת טווח על נשמותינו ועל נשמות ילדינו, כך בראש ובראשונה עלינו להתרחק מהשפעתם של דברים שליליים ולשמור על טהרתה של הנשמה.

(שיחות – חינוך – עמוד לב)