מבט לפרשה – פרשת שמיני

הזהירות מפני הצבועים!

״כל מפרסת פרסה ושובעת שסע פרסות מעלת גרה בבהמה אותה תאכלו״

ידוע שהסימנים לטהרה של בהמה וחיה הם שנים, מעלה גרה ומפריס פרסה, ואם ישנו רק סימן אחד זה אינו די כדי להכשיר אותם לאכילה, אלא טמא הוא לכם.

גדולי המפרשים רואים בכך רמז לכך שיסודות הטהרה חייבים שיהיו שניהם יחד, טהרה פנימית עליה מרמז הכתוב, מעלה גרה, וטהרה חיצונית, עליה מרמז הכתוב, מפריס פרסה.

אם יאמר אדם אני יהודי נאמן בפנימיותי, ובלבי אני מסור לתורה ולמסורת ישראל, והעיקר הלב – זה דומה לארנב וגמל, שגם להם יש טהרה פנימית, מעלה גרה, אבל מכיוון שבאיברים הניכרים הם אינם מפריסי פרסות, אינם מראים טהרה, טמאים הם.

ולהיפך, אם אדם עושה את כל המצווה באיבריו, וליבו עמו, אך בפנימיות שלו הוא מלא במחשבות רעות של תאווה וכבוד, הרי זה כמו חזיר, מפשיט את הטלפיים שלו כדי להראות טהרתו, ושבע תועבות בלבו שקץ הוא לא יאכל.

הקשר הנוסף לכך מובא במדרש (רבה יג) "ואת החזיר הוא אדום״ ״ והוא גרה לא יגר״ שאינה מגדלת את הצדיקים אלא הורגת אותם.

בימים אלה, שלא אחד בלב עומד עלינו לכלותינו, אינספור הטרדות והתנכלויות לעולם התורה, במטרה לערער ולקעקע כל סימן של טהרה, מצער הדבר שבעתיים, חלק מהאחראים להטרדות אלו אינם נופלים מאלו שהם בעלי סימני טהרה חיצוניים, ובקרבם ישימו ארבם.

נצח ישראל לא ישקר, ולא אחד בלבד עמד עלינו לכלותינו, אלא שבכל דור ודור אנו עומדים עלינו לכלותינו והקב״ה מצילנו מידם, ומקויים בנו וזכרנו לא יסוף מזרענו, ו״כימי צאתנו ממצרים יראנו נפלאות", אך אין שום דבר בעולם שקורה במקרה, וזה לא בא אלא לאותת לנו איתות גדול וחשוב, עד כמה עלינו להתלכד ולהתאחד תחת הנהגת רבותינו, ולקיים ״ועשית ככל אשר יורוך ביתר שאת וביתר עוז, ובכלל לשמור ולהעצים את האחדות של כלל ישראל על כל פלגיו, שזאת ראינו בחוש, שכאשר אנו מקיימים בעצמנו, "הן עם אחד הם״ לא יבצר מאיתנו כל אשר נחפוץ.

ויהיו דברים אלו עלים לתרופה ולזכות כלל ישראל ולרפואת זאב בן שרה, איתיי חיים בן אהובה, שלמה בן שמחה, עיוש בן סבירסה, מרדכי בן רחל, זילפה חיה בת רבקה, משה מוריס בן ריחאנה, חנינה בת דיאמנטה, רפואת הנפש ורפואת הגוף, אכי״ר

בברכת שבת שלום ומבורך

צוריאל קריספל