מבט לפרשה – פרשת תזריע

החיוב להתפלל על הזולת השרוי בצרה

"וטמא טמא יקרא" (יג מה)

תניא, "וטמא טמא יקרא" צריך להודיע צערו לרבים, ורבים יבקשו עליו רחמים (שבת סז ע"א)

מסיק מפסוק זה הגרש"ד פינקוס זצ"ל, וז"ל, מכאן עלינו לתת לב לעניין הנשגב והחיוב המוטל על כל אחד ואחד להתפלל על הזולת הנמצא בצרה.

הנה מהדברים שנמצאים בטבע אצל כל אדם הגון הוא, שכאשר הוא רואה את זולתו בצרה ובידו לעזור לו – יחוש לעזרתו במה שיוכל, ואין כמעט אדם בעולם שיראה את חברו נופל ברחוב ושותת דם, שלא יחוש לחבוש את פצעיו ולקרוא לרופא שיעזרהו.

וכן כאשר אדם שרוי במצוקת פרנסה, הרי ברור לכל אחד מאתנו שאם היה ברשותו די כסף כדי לעוזרו – היה מעניק לו מתנה נדיבה לחלצו מן המיצר, או אם היה אחד מידידיו עשיר מופלג המחלק מתנות לכל נצרך ברוחב לב, ודאי שהיה מבקש עבור חברו זה, וכן אם רואה שחסר חכמה לסובבים אותו או יראת שמים, מי הוא זה שאם היה בידו לעזור לא היה עושה כן.

אכן, יש לכל אחד ואחד מאתנו אוהב ורע ידיד נפש, אב רחמן, שהישועות כולן בידיו, ובידינו לקרוא אליו עבור חברנו שיעזרהו בכל מה שהוא צריך, ומה נפלאים ופשוטים דברי חז"ל (ברכות יב ע"ב) "כל שאפשר לו לבקש רחמים על חברו ואינו מבקש נקרא חוטא, שנאמר "גם אנכי חלילה לי מחטא לה' מחדול להתפלל בעדכם", שאם אינו עושה כן, הרי ממה נפשך, או שיש כאן חסרון באמונה ביסודות ענין הקירבה לקב"ה ואפשרות התפילה – שהם יסודות גדולים בעיקרי התורה, או שיש כאן אכזריות בכך שיודע שבידו לעזור – ומעלים עין ואינו עוזר, וממה נפשך חוטא ייקרא.

והנה גבי הורג נפש בשגגה כתיב, "כי בעיר מקלטו ישב עד מות הכהן הגדול" (במדבר לה, כח) ואמרו חז"ל (מכות יא ע"א) שאימותיהם של הכהנים הגדולים היו מספקות לגולי עיר המקלט מזון ובגדים, כדי שיתפללו על בניהם הכהנים שלא ימותו, משום שהיה להם לבקש רחמים על הדור ולא בקשו.

וה"לבוש" ב"לבוש אורה" על הפסוק "וישב בה עד מות הכהן הגדול" (במדבר לה, כה) פירט עוד יותר, וז"ל, לפי שלא התפלל שלא תארע תקלה זאת בישראל בחייו, ולכן באה תקלה זו, לכך חייבה אותו התורה לזה שיישב בעיר מקלטו עד מות הכהן הגדול, ויצטער שלא יוכל לשוב לביתו כל זמן שהכהן הגדול חי, ומתוך כך יתפלל הוא על מיתת הכהן הגדול, ותתקבל תפילתו, ויקבל הכהן הגדול את עונשו מידה כנגד מידה, שמפני שלא התפלל הוא ימות שלא בזמנו ע"י תפלתו של זה, ויתמנה אחר תחתיו שיתפלל, ולא יהא תקלה בישראל", עכ"ל.

משמע שמפרש, שלא רק שקיים חשש שהרוצח יתפלל על הכהן הגדול שימות, אלא אדרבא, רוצה בזה התורה ומסבבת שיקרה כן, כדי שיסתלק הכהן הגדול ויתמנה תחתיו אחר המרגיש בצער הדור ומתפלל בעבורם, ולא תהיינה שוב תקלות בישראל!

נורא הדבר, נוקב ויורד עד התהום!

וידועים דבריהם של בעלי העבודה על פי דברי הרמב"ם סוף הל' שמיטה ויובל, שבני התורה הם גם כן שבט הלוי והכהנים של כל הדורות, ועוד מפורש בחז"ל (ב"ב קטז ע"א) "דרש ר' פנחס בר חמא, כל שיש לו חולה בתוך ביתו ילך אצל חכם ויבקש עליו רחמים, שנאמר (משלי טז) "חמת מלך מלאכי מות ואיש חכם יכפרנה", הרי שדוקא על התלמיד חכם, שהוא כמו הכהן הגדול בזמנו, מוטל להתפלל על בני דורו.

ואם כן, כמו שזהו אחד התפקידים המוטלים על הכהנים – כן הוא במיוחד וביותר תפקיד המוטל על תופשי התורה, שבידיהם הופקד הכח להתפלל על החולים ועל כל הנמצאים בצרה ובמצוקה, ואם ח"ו מועל בתפקידו מסבבת התורה שיתמנה אחר תחתיו, השם ישמרנו.

וכאשר שומעים על חולה, פעמים מפתק בבית הכנסת, פעמים ממודעה בעיתון, "נא להתפלל ולבקש רחמים על"… ואין איש שם על לב, או כשיש תפילת רבים באמירת תהלים כמה דקות אחרי התפילה, אין לנו פנאי וכל אחד בורח לדרכו – מי יודע כמה יתבעו מידינו!

וגם זה מהדברים שהוא עניין של הרגל, כאשר עובר ברחוב, ורואה יהודי היושב בכסא גלגלים, או כל מצב אחר של יהודי השרוי בצער, לשפוך מיד תפילה קצרה, ובחז"ל (שבת סז ע"א) משמע שדבר זה היה הרגל פשוט אצל היהודי שלפעם, וזה לשונם:

"והתניא, אילן שמשיר פירותיו, סוקרו [צובע אותו] בסיקרא וכו', אלא סוקרו בסיקרא מאי רפואה קא עביד? כי היכי דליחזייה אינשי וליבעו עליו רחמים.

ואם על אילן היה מנהג פשוט אצל ישראל שהרואהו חולה לבקש עליו רחמים, כ"ש כשרואה יהודי בצער.

או למשל כשעובר ברחוב ורואה יהודים צעירים יושבי קרנות, אוי, כמה שחולים הם! כמה צער יש לאביהם ולאמם, כמה צער יש לבוראם, ולכן יתפלל עליהם תפילה קצרה שישובו ויתרפאו, וצריך להתרגל בזה לקרוא תמיד אל ה' הקרוב לנו לשפול לפניו שיח תפילה.

ויהיו דברים אלו עלים לתרופה ולזכות כלל ישראל ובכללם לרפואת זאב בן שרה, איתיי חיים בן אהובה, שלמה בן שמחה, מרדכי בן רחל, זיפלה חיה בת רבקה, חנינה בת דיאמנטה, עיוש בן סבירסה, משה מוריס בן ריחאנה, רפואת הנפש ורפואת הגוף, אכי״ר.

בברכת שבת שלום וחודש טוב ומבורך

צוריאל קריספל