שִׁבְטְךָ וּמִשְׁעַנְתֶּךָ הֵמָּה יְנַחֲמונִי (תהילים כג, ד)

ידוע ש"כל מאי דעביד רחמנא לטב עביד".

וגם כאשר ישנם יסורים, זה טוב. בפשטות, החלק הטוב שיש ביסורים הוא, שבסופו של דבר האדם חוזר בתשובה על ידי היסורים.

אבל כאן לימדנו דוד המע"ה, כי לא זו ההבנה האמיתית בטוב שיש בייסורים, אלא "שבטך ומשענתך המה ינחמוני"!

משל לכבש שנאבד מהעדר, הוא נמצא בשמש יוקדת בלי מים, הרועה מחפשת את הכבש, כאשר הוא מוצא אותו, צועק עליו הרועה ונותן לו מכה במקל,

המכות האלו מנחמות את הכבש, הוא אוהב את המכות, לא רק בגלל שהוא יודע שכעת הוא יקבל מים,

במכות האלה מרגיש הכבש את הקירבה של הרועה אליו. כשהקב"ה נותן לנו מכות זו קירבת ה' – תכלית הטוב, כי הוא נוגע בנו ולא מסתיר פניו מאתנו.

(נפש שמשון – תהילים – עמוד רסח)