עבודה סוציאלית

בוקר של נסיעות ומחשבות הכבישים העמוסים רק מגבירים את רף הלחץ אך מאידך מאפשרים ונותנים את הזמן לעשות סדר במחשבות.

לפתע צדה עיני בידו של אברך העוצר טרמפים. אני מזמין אותו בטרם אשאל לאן.. מסתבר שאנחנו לאותו כיוון.

אני מבחין כי העניים שלו לא זזות מהשעון. "זה בסדר גם אני צפוף בזמן" אמרתי לו בחיוך.

"לא היה לי קל הבוקר ממש כאילו כל הטרדות שבעולם העיקר שלא אלך ללמוד" הוא מספר בחצי תסכול וחצי סיפוק.

אני ממתין להסבר וזה לא מאחר לבוא "יש לי שבעה ילדים ב"ה אך הבוקר הזה ארבעה מהם לא הרגישו טוב בנוסף לשניים שדאגו להעיר אותנו מידיי שעה בלילה כך קרה שאני מתרוצץ עם הילדים אצל הרופא כל אחד בתורו זה ממש שיבש לי את הבוקר וגורם לי לאחר לחברותא"

על פניו היה ניכר כי רמת העייפות היא של אדם שלא ישן לילה שלם.

אך נדהמתי לשמע דבריו שמהדהדים בי בכל פעם מחדש:

"תדע לך שבורא עולם נתן לי שבעה ילדים ולמעשה הם שבע סיבות לעשות חסד כל קימה בלילה זוהי מצווה ומעשה חסד גדול מאין כמוהו".

ההסתכלות על דברים שבשגרה כמעשי חסד מהשורה העליונה יוצרת בנו את התובנה כי האדם הוא יצור הומני חברתי ומטרתו היא כי בכישרונותיו הוא יסייע לסביבתו. יוצא אם כן כי כל בן אנוש הוא העובד סוציאלי של עצמו ומעצים את סביבתו בעיניו.

"כי תבואו אל ארץ כנען אשר אני נותן לכם לאחוזה ונתתי נגע צרעת בבית ארץ אחוזתכם" "ובא אשר לו הבית והגיד לכהן כנגע נראה לי בבית" (ויקרא,יד, לד'-לה')

רבו  הקולמוסים בעניין צרעת הבתים אך נעמוד על שני שאלות הנשאלות כאן.

א. מדוע לא סיימה התורה בלשון "בבית ארץ אחוזתי "כשם שהתחילה "אשר אני נותן לכם"?

ב. מדוע מדגישה התורה את מילים ובא אשר לו הבית הרי ידוע שבעל הבית ניגש אל הכהן?

כדי לענות על שתי שאלות אלו נחדד את יסוד הרש"ר הירש שמסביר כי עונש צרעת הבתים מגיע בעבור זה שאדם חושב רק על עצמו מה שגורם לו לסגור את ליבו ולפנות את מלא התשומת לב לעצמו.

אדם כזה סוגר את ביתו כלפי אחרים ושואף שבני ביתו ישרתו את האינטרסים החשובים לו. עונשו אף הוא יהיה בבית כלומר בביתיות שלו שזהו המקום שהוא כל כך התבצר בו שם תגיע הצרעת ותנחיל לו מפלה.

לכן כותבת התורה "בבית ארץ אחוזתכם" "ובא שאר לו הבית" אותו אדם שבטוח שהבית שלו והאחוזה מפרי ידיו.

בהפטרת השבת נקרא על הנסיון הגדול לתת מעשרות אל בית המעשר שם מצווה אותנו הקב"ה "ובחנוני נא בזאת" כלומר ניתן האות והאישור לבחון את הקב"ה על מעשים שזהו מטרת האדם-להתרגל לתת.

לא בכדי את ההפטרה הזו אנו נקרא לקראת חג חרותינו שבו אנו פותחים ומזמינים את כולם "כל דכפין ייתי ויכול".

יש ללמוד מכאן גישה חינוכית כאשר ילד מרגיש כי דואגים לו הדבר יקל עליו לקבל ביקורת מאשר כשהוא מלווה בתחושה שהמבוגר האחראי עליו אופף את עצמו בטובות והנחות לעצמו.

🌹שבת שלום ומבורך🌹

נכתב לע"נ:
🖋️מו"ח ינון בן יחיאל.
🖋️סבי שמריה בן סעדיה.
🖋️סבי צדוק בן ניסים.