השמחה היא עבודה גדולה,

וכלשון הרמב"ם (הל 'סוכה פ"ח הט"ו): ״השמחה שישמח אדם בעשיית המצוה ובאהבת הא-ל שצוה בשימוש, עבודה גדולה היא״.

השמחה היא לא דבר הבא מאליו, על האדם לעמול ולעבוד כדי להגיע לשמחה. כי הנה יתכן אדם שיש לו מליון דולר והוא כלל לא שמח. למה? או שהוא לא יודע שיש לו את הכסף, או שהוא לא יודע את הערך של הכסף הזה.

כל העשירות מונחת אצלו בכיס, אבל הוא לא מנצל אותה. אדם שמח, הוא זה שמודע לערך הדברים שיש לו, ואז הוא יכול להשתמש בהם ולנצל אותם.

כדי לקיים את המצוה הגדולה הזאת, את "העבודה הגדולה" הזאת.

ראשית עלינו לדעת מה הן האוצרות העצומים שיש לנו! הרמב"ם (פ"א מהל 'יסודי התורה) אומר: "יסוד היסודות ועמוד הכמות לירע שיש שם מצוי ראשון, ממציא כל נמצא והוא לבדו עשה עושה ויעשה לכל המעשים" – דבר ראשון, עלינו לדעת שיש בורא עולם!

אולם הבעיה היא שאין לנו מושג מה פירוש ׳בורא עולם׳ יש לנו אוצר עצום – ואינו מכירים בערכו כי כשאנחנו מדברים על גדלות, אנו יודעים שיש דברים ׳גדולים׳ מדברים על מידות של גדלות. – בזה מסתיימות השגותינו אולם כשמדברים על בורא העולמים – מדברים על ׳כל יכול׳, על מימדים של ׳אינסוף׳. אם נכיר בכך שיש לנו אבא גביר אדיר, הרכוש שלו עצום, ואם רק נבקש ממנו הוא יתן!

וכי אין לנו על מה לשמוח ?! הקב"ה הוא "בוחר בעמו ישראל באהבה"! "אלוקי" – אלקים שלי! יש לנו בורא עולם שהוא שלנו.

אם היינו מודעים למה אנחנו אומרים, היינו מתעלפים… הבורא עולם אוהב אותי באופן אישי! זוהי "שמחה". אם חיים ומכירים את המושגים האלה, זה משנה את כל מהלך החיים!

אבל אם אנחנו לא שמחים עם זה, אם הידיעה הזו קבורה עמוק בלב מתחת להרבה שכבות של הבל ועצבות – דומים אנו לאותו אחד שיש לו מליוני דולרים והוא לא יודע כלל מקיומם …

אם אנחנו לא שמחים, ורק חושבים לעצמנו "מה אני שוה בכלל"… – הרי אלו חיים כאילו חלילה אין לנו בורא, שאין לנו אב בשמים שאוהב אותנו ודואג לנו! עלינו לקחת את כל האוצרות שיש לנו ולהוציא את הדברים מהכח אל הפועל. לעשות מהם מציאות, להביא אוצם להכרה הברורה שלנו, כדי שנוכל לעשות בהם שימוש בעבודת ה'. "השמחה – עבודה גדולה היא"!

(תפארת שמשון – הגדה של פסח – עמוד מה)