בליל פסח לא היה שום חשבון זכות להציל את עם ישראל ממצרים.

וכפי שאמרו המלאכים "הללו עובדי ע"ז והללו עובדי ע"ז" (ריש רות רבה). עם ישראל השתלב בתוך מצרים,

המצב שלהם היה כמו עובר בירך אמו, גוי בקרב גוי, הם עבדו ע"ז יחד עם מצרים. לא היה שום חשבון מצד החסד להוציא אותם ממצרים, שהוא בבחינת לידה – "גוי מקרב גוי" אבל הקב"ה בכבודו ובעצמו כביכול אמר: אין כאן שום חשבונות.

והרי הקב"ה שכולו חסד, יכול לנהוג כרצונו, הוא אדון העולם, והוא החליט להוציא את בני ישראל ממצרים. באיזה כח נעשה נס זה? בכח האמונה!

על עם ישראל היה מוטל דבר אחד: להאמין. וכפי שנאמר "ויאמן העם וישמעו כי פקד ה' את בני ישראל" (שמות ד, לא).

והנה גם כיום, בכל שנה ושנה כאשר מגיע חג הפסח – ליל הסדר כאילו אומר לכל אחד מאתנו: "בני! יש לך שאיפות בחיים, יש לך כל מיני חשבונות של חוסר אמונה – האם אתה יודע לאן אתה מסוגל להגיע? הרי היום בלילה פועל הקב"ה בכבודו ובעצמו!

זהו כחו של חג הפסח וזהו כחם של המצות שנקראו "נהמא דמהימנותא" – לחם של אמונה.

למחרת ליל הסדר צריך יהודי לקום ולהרגיש שאתמול בלילה הוא זכה לצחצוח נפשו ע"י הקב"ה בכבודו ובעצמו. וזאת שום מלאך לא יכול לעשות, לא המלאך גבריאל ולא המלאך מיכאל.

כל המלאכים וכל השרפים כולם אינם יכולים לעשות זאת. ההרגשה למחרת ליל הסדר צריכה להיות שאתמול ממש הייתה יציאת מצרים, זכינו לחירות ולהשפעת קדושה מאת הקב"ה בכבודו ובעצמו.

ומהו החלק המוטל עלינו לעשות? רק דבר אחד – אמונה. להאמין ולדעת שהדברים פועלים באופן זה, יהודי צריך לקום בבוקר למחרת ליל הסדר. ולומר עצמו: רואה כאן אדם חדש!

יהודי שהיה עובר את חג הפסח בצורה כזו, היה זוכה לגדלות באופן שאין הפה יכול לתאר.

מה שחסר לנו זה רק אמונה – אנו פשוט לא מאמינים. אנו מהרהרים: "ודאי; ליל הסדר הוא לילה נפלא מאוד, אוכלים מצות, כרפס, מרור, חרוסת ושותים ארבע כוסות, אבל".. "… – "ויאמן העם"!

(שיחות – פסח – עמוד קח)