ויאמינו בה' ובמשה עבדו

עד היכן מצוות האמונה

בפשטות 'אמונה' הכוונה להאמין שיש בורא לעולם, ולדעת שהבורא הוא מציאות קיימת, מעשית, ממשית וחיה, לא פחות מכל מציאות אחרת המוכרת לנו.

אך עדיין אין זה מובנה האמיתי של האמונה, שהרי עצם ההכרה שהבורא נמצא אינה בגדר אמונה, אלא זוהי ידיעה פשוטה הנראית בעליל לכל מי שאינו סומא גמור, ואת שירת העולם לבורא רק חרש גמור אינו שומע, ואמנם יש הרבה שומעים ואינם רואים, אבל מי שכבר נפתחו עיניו הרי מעתה רואה את האמת בעליל אם רק יביט סביבותיו ויתבונן בתוכו מי ברא את כל אלה. וכל זה הוא ראיה פשוטה ולא בגדר אמונה. מהו, אם כן, הציווי מיוחד שנצטווינו במצוות האמונה? המובן האמיתי של אמונה הוא, להאמין יכולתו ית' היא ללא תכלית ולהאמין במה שאין כח בפה לאומרו ולא באוזן לשומעו ולא בלב האדם להכירו על בוריו. ועל כן, כאשר לב האדם כבד עליו מחמת איזו צרה הרובצת עליו, והוא עצוב ומיואש או קרוב מפני שלדעתו אין לצרותיו פתרון, הרי באמת חסרון גדול יש כאן באמונה, כי אם הוא מאמין, היה יודע שלאלקים פתרונים,

וגם למה שנראה לו שאין עצה ותושיה – לקב"ה ישנן עצות פשוטות ומעשיות להוציאו מהסבך, שהרי גדול הוא למעלה ממה שיכול אדם לתפוס בקטנותו, ואין חקר ליכולתו. משל לחולה מסוכן השוכב על ערש דוי, עצוב ושבור בנפשו, ביודעו שהרופאים התייאשו מחייו.

והנה שומע הגיע לעירו רופא מומחה היודע לרפאות מחלתו. הרי רק למשמע אוזניו מתמלא לבו תקוה ושמחה. אפילו אם הוא אינו יודע אם הרופא לבוא אליו ואם באמת ביכולתו לרפאותו, אבל כוח התקוה, ואפילו ספיקו, כבר משמח הוא ומשנה את הרגשתו והבעת פניו שתיתכן רפואה למחלתו. וכן מי שצריך לשלם חוב גדול תוך זמן קצר ולבו עצוב עליו שאינו יודע מאין ישיג סכום גדול כזה בכמה שעות, הרי אם לפתע ישמע שהגיע אחד ממכריו האמיד בנכסים, כבר יראה על פניו זיק התקוה גם אם אינו יודע אם אכן יחלצהו מן המיצר.

אם אותם האנשים, החולה ובעל החוב, היו מאמינים בקב"ה, ואפילו בספק, שביכולתו ית׳ למצוא פתרון לבעיות שלהם, הרי גם כשנראה בעיניים טבעיות שהמצב אבוד, היו מתמלאים בשמחה בבטחונם בהשי"ת שיושיעם.

(תפארת שמשון – הגדה של פסח – עמוד קסג)

בברכת מועדים לשמחה ושבת שלום ומבורך.

צוריאל קריספל