השבת אנו קוראים בפרשה על שני עניינים מרכזיים על מסירות נפשו של אברהם אבינו בהכנסת אורחים שאין שני לה, ומאידך הפיכת סדום שהיו רשעים וחטאים לה'.
גדולתו של אברהם היא לא רק בעצם הדבר שהיה צדיק לעצמו אלא בכך שבדור כזה השפיע לאחרים ויותר מכך  לא הושפע מהם ואף הגיע לדרגות עצומות ביותר שעליהם אנו כמהים ושואפים להגיע וכמו שארז"ל חייב אדם לומר מתי יגיעו מעשיי למעשה אבותיי.
יש כאן לקח עצום שנוכל לקחת ולסגל לעצמינו אדם לא צומח מכך שהוא מתלונן שסביבתו היא קשה ולא מעודדת אלא צריך לשאוף להיות הכח המניע בעצמו ולהתעלם ככל הניתן מההשפעה של כוחות זרים. אתה את שלך תעשה ואז יגיעו מעשיך למעשיי אבותך אומנם לא בדרגתם כי לא בנמצא.. אך כן בדרך הפעולה ובכך יגיע כל אחד לעוצמה אדירה הטמונה.
יה"ר שנזכה לצלול אל כוחותינו הטמונים בנו במעמקי הנפש ולהוציא מעצמנו סולת נקיה במעשה במחשבה ובדיבור ונהיה ישראל אשר בך אתפאר אמן. שבת שלום ומבורך