שני חולים סופניים שכבו בחדר אחד בבית החולים.
לאחד מהם מותר היה לשבת במיטתו למשך שעה בכל אחר צהרים כדי לעזור לזרימת הדם ברגליו.
מיטתו עמדה ליד החלון היחידי שבחדר.

האחר נאלץ לבלות את כל ימיו כשהוא שוכב על הגב.
שני האנשים דיברו ביניהם שעות על גבי שעות הם דיברו על משפחותיהם, על הבתים שלהם, העבודות שלהם, ואפילו על שאיפותיהם לעתיד….

בכל אחר הצהרים, כשהאיש במיטה שליד החלון היה מתישב הוא היה מתאר לחברו לחדר את כל הדברים שהוא יכול היה לראות מבעד לחלון.

החולה במיטה השנייה החל לחיות בשביל אותה שעה.

תיאוריו של שכנו לחדר על הנוף המרהיב ,על הצבעים והפעילויות שבחוץ, הרחיבו את עולמו והזרימו חיים חדשים לגופו.

החלון השקיף על פארק עם אגם יפיפה ברווזים וברבורים שחו במים וילדים השיטו בהם סירות קטנות ומרחוק אפשר היה לראות את בתיה היפים של העיר.

כשהאיש ליד החלון תיאר את כל הדברים האלו בפרטים נפלאים האיש במיטה השניה היה עוצם את עיניו ומתאר לעצמו את הנוף הציורי.

באחר צהרים חמים אחד, תיאר האיש שליד החלון מצעד שעבר במקום.

למרות שהאיש השני לא יכול היה לשמוע את התזמורת, הוא יכול היה לראות אותה בעיני רוחו, כשהאיש שליד החלון תאר אותה במילותיו הציוריות.

כך עברו להם ימים ושבועות.

בוקר אחד, כשהאחות הגיעה כדי לבדוק את מצב השניים נדהמה למצוא את גופו חסר החיים של האיש ליד החלון, האיש מת בשלווה בשנתו.
היא התעצבה וקראה לסניטרים כדי שיפנו אותו.

משהרגיש החולה השני שזה הזמן המתאים, ביקש להעביר את מיטתו ליד החלון.

האחות שמחה למלא את בקשתו ולאחר שווידאה שהוא מרגיש נוח, היא עזבה את החדר.

לאט, כשהוא כואב כולו, משך עצמו החולה והתרומם על מרפקיו כדי להתבונן בפעם הראשונה אל העולם האמיתי שבחוץ…..

הוא התאמץ כדי להסתובב לאט ולהתבונן מבעד לחלון שליד המיטה.
אך…החלון השקיף אל קיר ריק?!*
שאל האיש את האחות *"מה גרם לחברו לחדר לתאר את הדברים הנפלאים כל כך שהוא ראה מבעד לחלון?"

ענתה לו האחות: "האיש ששכב לידך היה עיוור לגמרי ולא יכול היה לראות אפילו את הקיר אולי הוא רק רצה לעודד אותך".

"כוחה של מחשבה טובה להחיות גם חולה סופני" אמר האיש בהתרגשות…

 

"ותצחק שרה בקרבה לאמר אחרי בלותי הייתה לי עדנה ואדוני זקן" (בראשית יח',יב')

לו היה נגלה אלינו הקב"ה ומבטיח לנו בן בגיל תשעים הייתכן שהיינו מפקפקים בהבטחתו של הקב"ה?! וודאי שלא.

אם כן מדוע שרה צוחקת על הבטחתו של ה'?

מסביר הכלי יקר: באותם רגעים הייתה במוחה של שרה אימנו הייתה מחשבה אחת "יהיה לי בן כהבטחת ה' גם אם זה בגיל תשעים וזה נוגד את הטבע"

אפילו על אברהם אבינו לא היו לה ספיקות.
הסיבה שהיא צחקה לא באה מפקפוק בדבריו של הקב"ה אלא כיון שכבר נעשה לאברהם אבינו נס גלוי כשניצח את חמשת המלכים.

נלמד מכאן

כי כשאנחנו חדורי מטרה המצוידים במחשבה טובה ביכולתינו לשנות מציאות ואת ההסתכלות שלנו על העולם הסובב אותנו כך אנחנו נהפוך את כל הסובב אותנו לטוב יותר.

יוצא שהאדם הוא למעשה ספינה גדולה הנעה בים סוער בין גלי ה"אני לא יכול" "אין בי את הכוחות" "זה לא בשבילי" או "זה לא היעוד שלי" לספינה זו יש עוגן שתפקידו להיות במקום מבטים בו נוסעי הספינה יוכלו לרדת בשלום.

העוגן הזה היא המחשבה ששמה אותנו במקום בו היינו רוצים להיות ומוציאה אותנו מהחשיבה התת הכרתית הנזהרת תמיד מלקחת סכנות.

כאשר "נשחרר" מהדאגות והפחדים המגבילים אותנו לפרוץ קדימה נראה את עצמינו מוצלחים בכל התחומים שרצינו להצליח בהם.

 

🍷שבת שלום ומבורך🍷

נכתב לע"נ:

🖋️ מו"ח ינון בן יחיאל.
🖋️סבי שמריה בן סעדיה.
🖋️סבי צדוק בן ניסים.