באופן אישי

זהו סיפור עם תגלית לכל אחד מאיתנו בין אם הוא איש חינוך, אב לילדים או אדם אחר באשר הוא.

סיפר לי ידיד איש חינוך מזה שנים שלקראת סיום הזמן ערכו אצלם מבחן מסכם בישיבה.

הבחורים התכוננו למבחן זמן רב. כאשר הגיע זמן הבחינה אוירת מתח שררה בישיבה היה לחתוך את המתח בסכין.

בהתלהבות גדולה כל אחד שפך את דיעותיו על הכתב.

היו כאלה שהאריכו לעומת אלו הכותבים תשובות קצרות וקולעות.

זהו זמן ה"נחת" של צוות הרמי"ם לראות את תוצאות השקעתם בתלמידים לאחר תקופה ארוכה כך כך.

אך כפי שהמתח גובר כך גם הצפיה גוברת ומשאלת הלב של הנבחנים היא אחת בקשה אחת "תחזירו לנו את הציונים בזמן הקרוב".

מספר לי ידידי "תשמע ..לא יכולתי לעמוד בלחץ הם ממש היו במתח בדקנו את כל המבחנים זה לקח שעות של עבודה מאומצת אך למרות הכל היה שווה לראות יום למחרת את החיוך הנסוך על פניהם של הבחורים.

כולם התעמקו בתוצאות, השוו את המבחן האחד לשני ולשלישי היו חבורות שעברו ביחד תשובה אחר תשובה לבדוק אחריי מה שפטתי נכון ומה לא.

"למרות כל זה בחור אחד משך את תשומת ליבי בצורה יוצאת דופן"

בעודי מנסה לנחש חברי מצטרף למחשבותיי "היה בחור אחד שישב עם עצמו פתח את קלסריו ובדק בפני עצמו איפה צדק ואיפה טעה"

"התלבטתי אם להתערב לו ולבסוף החלטתי לקרוא לו הוא אומר לי בטון החלטי.

"מששאלתי אותו למה הוא לא בודק את המבחן ביחד עם כולם הוא אמר לי תשובה כל כך חכמה".

"אני קודם כל משווה אותי אל עצמי כך אני בודק עם עצמי האם הייתי במיטבי בזמן המבחן איפה יכולתי לשפר ואיפה עניתי יותר טוב ממה שסיכמתי".

"סליחה הרב" הוא ממשיך בצניעות "בבית חינכו אותנו לעשות השוואות באופן אישי כך שכל הזמן תשאף להיות עצמך ובמיטבך"

"ואוו! לא פלא שאנשים עם כזה חינוך גדלים עם חוסן אישי" קראתי בהתלהבות

"ילד שגדל עם ביטחון לאמונה ביכולות שה' חנן אותו יצליח להתמודד די בקלות עם מהמורות החיים".

סיפור השבוע בפרשת מכירת יוסף מעורר השראה בכל בית יהודי.

השאלה הגדולה היא למה דווקא יוסף? איזה כוחות היו ליוסף שעמד בהצלחה עם כל מהמורות חייו?

כדי להבין זאת נעבור במעבר חד לברכות שמברך משה רבינו את השבטים לפני מותו:

"בכור שורו הדר לו וקרני ראם קרניו" (דברים לג',יז')

אם נעיין היטב נשאל את עצמינו: מה שווה כוח השור בלי הקרניים שלו? ובכלל אם קרניים אז למה קרני ראם שידוע שהם שברירות וחלשות?

עתה נחזור לאורח חייו של יוסף הצדיק ונראה כי זה בדיוק היה אופיו.

שהרי כל חייו קיבל מאביו חוסן וכוח להתמודד  שאצלו הוא למד ואותו שימש.

עד כדי כך היה תלמיד מובהק של אביו שמהמורות חייו היו ממש דומות לשל אביו החל משנאת האחים שהיתה גם מנת חלקו של יעקב וכלה בגלות כפויה.

יוצא אם כן, שכוחו של יוסף מגיע מתוך עוצמה פנימית.

החוסן העצום הזה מגיע ממתנת אב לחינוך של אמונה ,אופטימיות ,התמודדות עם שכול בגיל צעיר והשואת ה"אני" לעצמי ולא לאחרים.

כשהאדם גדל עם יסודות הללו אין צורך בקרני שור שהרי החוסן הוא אישי בנפשי ולא תלוי ביכולות האחר.

הנלמד מכאן:

ביכולתינו להעניק חוסן וביטחון לילדנו על ידי מילים טובות "אתה יכול" "אתה מוצלח" "אתה מוכשר" הן לא מילים מוגזמות גם אם הן לא מדויקות בהמשך הדרך הן תהפוכנה למציאות….

🌹שבת שלום ומבורך🌹

נכתב לע"נ:
🖋️ מו"ח ינון בן יחיאל.
🖋️סבי שמריה בן סעדיה.
🖋️סבי צדוק בן ניסים.